Markus 5
1 So kom dei yver til hi sida av sjøen, til Gerasenarbygdi,
| ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃ |
2 og med det same han steig utor båten, kom ein mann med ei urein ånd imot honom frå gravholorne.
| והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃ |
3 Mannen hadde tilhald i graverne, og ingen kunde lenger få bunde honom, ikkje ein gong med lekkjor;
| ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃ |
4 for han hadde ofte vore bunden med fotjarn og lekkjor, men slite lekkjorne og brote sund fotjarni, og ingen var god til å døyva honom.
| כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃ |
5 Allstødt både natt og dag var han i graverne og på fjelli og hua og slo seg sjølv med steinar.
| ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃ |
6 Då han no såg Jesus langt burte, kom han springande og kasta seg ned for føterne hans,
| ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ |
7 og ropa høgt: «Kva vil du meg, Jesus, son åt den høgste Gud? For Guds skuld: pin meg ikkje!»
| ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃ |
8 For Jesus sagde til honom: «Far ut or mannen, du ureine ånd!»
| כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃ |
9 «Kva er namnet ditt?» spurde Jesus. «Legion er namnet mitt, » svara han; «for me er mange.»
| וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃ |
10 Og han naudbad Jesus, at han ikkje vilde driva deim ut or bygdi.
| ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃ |
11 No var det ein stor svineflokk som gjekk på beite der innmed fjellet;
| ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃ |
12 so bad dei honom: «Send oss burt i svineflokken, og lat oss få fara inn i deim!»
| ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃ |
13 Det gav han deim lov til. So for dei ureine åndene ut og for i svini. Og heile flokken, um lag tvo tusund svin, sette utyver stupet ned i sjøen og druknast.
| וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃ |
14 Dei som gjætte svini, rømde og sagde frå um det i byen og på gardarne, og folk tok ut og vilde sjå kva det var som hadde hendt.
| וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃ |
15 Då dei so kom til Jesus, fekk dei sjå at den forgjorde sat der klædd, og med sitt fulle vit, han som hadde havt djevleheren i seg. Og dei vart ottefulle.
| ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃ |
16 Og då dei som hadde set det, fortalde korleis det hadde gjenge med den forgjorde, og um svini,
| ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃ |
17 tok dei til å beda Jesus at han vilde fara burt frå grensorne deira.
| ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃ |
18 Då Jesus gjekk i båten, bad den forgjorde um han måtte vera med honom.
| ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃ |
19 Men Jesus let honom ikkje få lov, og sagde: «Gakk heim til folket ditt, og seg med deim kor mykje Herren hev gjort for deg, og kor god han hev vore med deg!»
| ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃ |
20 So gjekk mannen og tok til å gjera kunnigt kring i Dekapolis kor mykje Jesus hadde gjort for honom. Og alle undra seg.
| וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃ |
21 Då Jesus hadde fare yver til hi sida att med båten, og endå var nedmed sjøen, samla det seg ein stor folkehop kringum honom.
| וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃ |
22 Då kom ein av synagoge-forstandarane, som heitte Jairus, og med det same han såg Jesus, kasta han seg ned for føterne hans
| והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃ |
23 og bad honom mykje og sagde: «Vesle dotter mi ligg på det siste - um du vilde koma og leggja henderne på henne, so ho kann bergast og liva!»
| ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃ |
24 Jesus gjekk med honom, og ein stor folkehop fylgde etter, og trengde seg um honom.
| וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃ |
25 Millom deim var ei kvinna som hadde havt blodflod i tolv år.
| ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃ |
26 Ho hadde søkt mange lækjarar, og prøvt mange råder, og kosta ut alt ho åtte; men det hadde ikkje muna; ho var heller vorti verre.
| והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃ |
27 Ho hadde høyrt ordet um Jesus, og no kom ho midt i folkehopen og tok attantil i kjolen hans.
| ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃ |
28 «Kann eg få taka um so berre i klædi hans, vert eg god att, » tenkte ho.
| כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃ |
29 Og med ein gong stana blodflodi, og ho kjende det i likamen at ho var lækt for sjukdomen.
| וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃ |
30 Jesus kjende straks på seg at det for ei kraft ut ifrå honom; han snudde seg um i hopen og spurde: «Kven var det som tok i klædi mine?»
| וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃ |
31 «Du ser folket trengjer deg på alle kantar, » svara læresveinarne, «og so spør du kven det var som tok i deg!»
| ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃ |
32 Då såg han seg ikring etter den som hadde gjort det.
| ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃ |
33 Og kvinna, som var so rædd at ho skalv, av di ho visste kva som hadde hendt henne, ho kom og kasta seg ned for føterne hans, og sagde honom alt som det var.
| ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃ |
34 Då sagde han til henne: «Trui di hev hjelpt deg, dotter mi. Gakk heim og hav det godt, og ver fri sjukdomen din!»
| ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃ |
35 Fyrr han hadde tala ut, kom det folk frå huset åt synagoge-forstandaren og sagde: «Dotter di hev slokna. Umaka ikkje meisteren lenger!»
| עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃ |
36 Jesus høyrde kva dei tala um, og sagde til synagoge-forstandaren: «Ottast ikkje! Berre tru!»
| וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃ |
37 Han let ingen fylgja seg utan Peter og Jakob og Johannes, bror åt Jakob.
| ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃ |
38 Og då dei kom heim til synagoge-forstandaren, og han såg for eit ståk der var, og høyrde folk gret og våla,
| ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃ |
39 gjekk han inn og sagde: «Kva ståkar og græt de for? Barnet hev ikkje slokna; det søv.»
| ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃ |
40 Då log dei åt honom. Men han dreiv deim ut alle saman, og sjølv tok han med seg far og mor åt barnet, og fylgjesveinarne sine, og gjekk inn der barnet låg.
| וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃ |
41 Og han tok barnet i handi og sagde: «Talita kumi!» det er det same som: «Vesle gjenta, eg segjer deg: Ris upp!»
| ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃ |
42 Og straks reis veslegjenta upp og gjekk ikring; for ho var tolv år. Då vart dei straks reint som dei var frå seg.
| ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃ |
43 Men han forbaud deim strengt å lata nokon få vita det, og sagde dei skulde gjeva henne mat.
| ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃ |
