Job 21
1 Respondens autem Iob, dixit:
| וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַֽר׃ |
2 Audite quaeso sermones meos, et agite poenitentiam.
| שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי־זֹאת תַּנְחוּמֹֽתֵיכֶֽם׃ |
3 Sustinete me, et ego loquar, et post mea, si videbitur, verba ridete.
| שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִֽיג׃ |
4 Numquid contra hominem disputatio mea est, ut merito non debeam contristari?
| הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם־מַדּוּעַ לֹֽא־תִקְצַר רוּחִֽי׃ |
5 Attendite me, et obstupescite, et superponite digitum ori vestro:
| פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּֽה׃ |
6 Et ego quando recordatus fuero, pertimesco, et concutit carnem meam tremor.
| וְאִם־זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצֽוּת׃ |
7 Quare ergo impii vivunt, sublevati sunt, confortatique divitiis?
| מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִֽחְיוּ עָתְקוּ גַּם־גָּבְרוּ חָֽיִל׃ |
8 Semen eorum permanet coram eis, propinquorum turba, et nepotum in conspectu eorum.
| זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶֽם׃ |
9 Domus eorum securae sunt et pacatae, et non est virga Dei super illos.
| בָּתֵּיהֶם שָׁלוֹם מִפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶֽם׃ |
10 Bos eorum concepit, et non abortivit: vacca peperit, et non est privata foetu suo.
| שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּֽל׃ |
11 Egrediuntur quasi greges parvuli eorum, et infantes eorum exultant lusibus.
| יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדֽוּן׃ |
12 Tenent tympanum, et citharam, et gaudent ad sonitum organi.
| יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָֽב׃ |
| (יבלו) [יְכַלּוּ] בַטּוֹב יְמֵיהֶם וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָֽתּוּ׃ (Sheol h7585) |
14 Qui dixerunt Deo: Recede a nobis, et scientiam viarum tuarum nolumus.
| וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָֽצְנוּ׃ |
15 Quis est Omnipotens, ut serviamus ei? et quid nobis prodest si oraverimus illum?
| מַה־שַּׁדַּי כִּֽי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּֽוֹ׃ |
16 Verumtamen quia non sunt in manu eorum bona sua, consilium impiorum longe sit a me.
| הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶֽנִּי׃ |
17 Quoties lucerna impiorum extinguetur, et superveniet eis inundatio, et dolores dividet furoris sui?
| כַּמָּה ׀ נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּֽוֹ׃ |
18 Erunt sicut paleae ante faciem venti, et sicut favilla quam turbo dispergit.
| יִֽהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָֽה׃ |
19 Deus servabit filiis illius dolorem patris: et cum reddiderit, tunc sciet.
| אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָֽע׃ |
20 Videbunt oculi eius interfectionem suam, et de furore Omnipotentis bibet.
| יִרְאוּ עֵינָו כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּֽה׃ |
21 Quid enim ad eum pertinet de domo sua post se? et si numerus mensium eius dimidietur?
| כִּי מַה־חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּֽצוּ׃ |
22 Numquid Deus docebit quispiam scientiam, qui excelsos iudicat?
| הַלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת וְהוּא רָמִים יִשְׁפּֽוֹט׃ |
23 Iste moritur robustus et sanus, dives et felix.
| זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵֽיו׃ |
24 Viscera eius plena sunt adipe, et medullis ossa illius irrigantur:
| עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּֽה׃ |
25 Alius vero moritur in amaritudine animae absque ullis opibus:
| וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹֽא־אָכַל בַּטּוֹבָֽה׃ |
26 Et tamen simul in pulvere dormient, et vermes operient eos.
| יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶֽם׃ |
27 Certe novi cogitationes vestras, et sententias contra me iniquas.
| הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבֽוֹתֵיכֶם וּמְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹֽסוּ׃ |
28 Dicitis enim: Ubi est domus principis? et ubi tabernacula impiorum?
| כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב וְאַיֵּה אֹהֶל ׀ מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִֽים׃ |
29 Interrogate quemlibet de viatoribus, et haec eadem illum intelligere cognoscetis:
| הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּֽרוּ׃ |
30 Quia in diem perditionis servatur malus, et ad diem furoris ducetur.
| כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָֽלוּ׃ |
31 Quis arguet coram eo viam eius? et quae fecit, quis reddet illi?
| מִֽי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא־עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃ |
32 Ipse ad sepulchra ducetur, et in congerie mortuorum vigilabit.
| וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְֽעַל־גָּדִישׁ יִשְׁקֽוֹד׃ |
33 Dulcis fuit glareis Cocyti, et post se omnem hominem trahet, et ante se innumerabiles.
| מָֽתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי ־ נָחַל וְאַחֲרָיו כׇּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּֽר׃ |
34 Quomodo igitur consolamini me frustra, cum responsio vestra repugnare ostensa sit veritati?
| וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָֽעַל׃ |
