Lamentationes 5
1 [Recordare, Domine, quid acciderit nobis; intuere et respice opprobrium nostrum.
| זְכֹר יְהֹוָה מֶֽה־הָיָה לָנוּ (הביט) [הַבִּיטָה] וּרְאֵה אֶת־חֶרְפָּתֵֽנוּ׃ |
2 Hæreditas nostra versa est ad alienos, domus nostræ ad extraneos.
| נַחֲלָתֵנוּ נֶֽהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנׇכְרִֽים׃ |
3 Pupilli facti sumus absque patre, matres nostræ quasi viduæ.
| יְתוֹמִים הָיִינוּ (אין) [וְאֵין] אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃ |
4 Aquam nostram pecunia bibimus; ligna nostra pretio comparavimus.
| מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹֽאוּ׃ |
5 Cervicibus nostris minabamur, lassis non dabatur requies.
| עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ (לא) [וְלֹא] הֽוּנַֽח־לָֽנוּ׃ |
6 Ægypto dedimus manum et Assyriis, ut saturaremur pane.
| מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַֽ לָֽחֶם׃ |
7 Patres nostri peccaverunt, et non sunt: et nos iniquitates eorum portavimus.
| אֲבֹתֵינוּ חָֽטְאוּ (אינם) [וְאֵינָם] (אנחנו) [וַאֲנַחְנוּ] עֲוֺנֹתֵיהֶם סָבָֽלְנוּ׃ |
8 Servi dominati sunt nostri: non fuit qui redimeret de manu eorum.
| עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָֽם׃ |
9 In animabus nostris afferebamus panem nobis, a facie gladii in deserto.
| בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּֽר׃ |
10 Pellis nostra quasi clibanus exusta est, a facie tempestatum famis.
| עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָֽב׃ |
11 Mulieres in Sion humiliaverunt, et virgines in civitatibus Juda.
| נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָֽה׃ |
12 Principes manu suspensi sunt; facies senum non erubuerunt.
| שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּֽרוּ׃ |
13 Adolescentibus impudice abusi sunt, et pueri in ligno corruerunt.
| בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָֽׁלוּ׃ |
14 Senes defecerunt de portis, juvenes de choro psallentium.
| זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָֽם׃ |
15 Defecit gaudium cordis nostri; versus est in luctum chorus noster.
| שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵֽנוּ׃ |
16 Cecidit corona capitis nostri: væ nobis, quia peccavimus!
| נָֽפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אֽוֹי־נָא לָנוּ כִּי חָטָֽאנוּ׃ |
17 Propterea mœstum factum est cor nostrum; ideo contenebrati sunt oculi nostri,
| עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל־אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵֽינוּ׃ |
18 propter montem Sion quia disperiit; vulpes ambulaverunt in eo.
| עַל הַר־צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בֽוֹ׃ |
19 Tu autem, Domine, in æternum permanebis, solium tuum in generationem et generationem.
| אַתָּה יְהֹוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדֽוֹר׃ |
20 Quare in perpetuum oblivisceris nostri, derelinques nos in longitudine dierum?
| לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּֽעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִֽים׃ |
21 Converte nos, Domine, ad te, et convertemur; innova dies nostros, sicut a principio.
| הֲשִׁיבֵנוּ יְהֹוָה ׀ אֵלֶיךָ (ונשוב) [וְֽנָשׁוּבָה] חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶֽדֶם׃ |
22 Sed projiciens repulisti nos: iratus es contra nos vehementer.]
| כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹֽד׃ השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש ימינו כקדם |
