Job 17
1 [Spiritus meus attenuabitur; dies mei breviabuntur: et solum mihi superest sepulchrum.
| רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִֽי׃ |
2 Non peccavi, et in amaritudinibus moratur oculus meus.
| אִם־לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִֽי׃ |
3 Libera me, Domine, et pone me juxta te, et cujusvis manus pugnet contra me.
| שִֽׂימָה־נָּא עׇרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵֽעַ׃ |
4 Cor eorum longe fecisti a disciplina: propterea non exaltabuntur.
| כִּֽי־לִבָּם צָפַנְתָּ מִשָּׂכֶל עַל־כֵּן לֹא תְרֹמֵֽם׃ |
5 Prædam pollicetur sociis, et oculi filiorum ejus deficient.
| לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים וְעֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶֽנָה׃ |
6 Posuit me quasi in proverbium vulgi, et exemplum sum coram eis.
| וְֽהִצִּיגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶֽה׃ |
7 Caligavit ab indignatione oculus meus, et membra mea quasi in nihilum redacta sunt.
| וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּֽם׃ |
8 Stupebunt justi super hoc, et innocens contra hypocritam suscitabitur.
| יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל־זֹאת וְנָקִי עַל־חָנֵף יִתְעֹרָֽר׃ |
9 Et tenebit justus viam suam, et mundis manibus addet fortitudinem.
| וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּֽטְהׇר־יָדַיִם יֹסִיף אֹֽמֶץ׃ |
10 Igitur omnes vos convertimini, et venite, et non inveniam in vobis ullum sapientem.
| וְֽאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא וְלֹֽא־אֶמְצָא בָכֶם חָכָֽם׃ |
11 Dies mei transierunt; cogitationes meæ dissipatæ sunt, torquentes cor meum.
| יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִֽי׃ |
12 Noctem verterunt in diem, et rursum post tenebras spero lucem.
| לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ |
| אִם־אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָֽי׃ (Sheol h7585) |
14 Putredini dixi: Pater meus es; Mater mea, et soror mea, vermibus.
| לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָרִמָּֽה׃ |
15 Ubi est ergo nunc præstolatio mea? et patientiam meam quis considerat?
| וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶֽנָּה׃ |
