תהילים 73
| מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב׃ | 1 |
Ein Psalm Asafs. / Ja, gütig ist Gott gegen Israel, / Gegen die, die reines Herzens sind.
| ואני כמעט נטוי רגלי כאין שפכה אשרי׃ | 2 |
Doch meine Füße wären beinah gestrauchelt, / Meine Tritte fast ausgeglitten.
| כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה׃ | 3 |
Denn ich ward neidisch auf die Prahler, / Als ich das Glück der Frevler sah.
| כי אין חרצבות למותם ובריא אולם׃ | 4 |
Sie kennen ja keine Schmerzen, / Und von Gesundheit strotzt ihr Leib.
| בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינגעו׃ | 5 |
Nicht sind sie in Unglück wie Sterbliche sonst, / Sie leiden nicht Plage wie andre Leute.
| לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו׃ | 6 |
Drum ist auch Hoffart ihr Halsschmuck, / Unrecht umhüllt sie als ihr Gewand.
| יצא מחלב עינמו עברו משכיות לבב׃ | 7 |
Ihr Auge tritt mühsam hervor aus dem Fett, / Ihr Herz ist voll stolzer Gedanken.
| ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו׃ | 8 |
Sie höhnen und sprechen boshaft von Gewalt, / Sie reden von oben herab.
| שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ׃ | 9 |
In den Himmel setzen sie ihren Mund, / Ihre Zunge ergeht sich auf Erden.
| לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃ | 10 |
Drum fallen ihnen die Leute zu, / Die schlürfen Wasser in Fülle ein.
| ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון׃ | 11 |
Sie sprechen: "Wie sollte Gott etwas wissen? / Wohnt denn bei dem Höchsten Kenntnis?
| הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל׃ | 12 |
Diese Leute leben zwar ohne Gott, / Doch haben sie, ewig ungestört, / Reichtum und Macht erlangt.
| אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי׃ | 13 |
Umsonst ist's, daß ich mein Herz hab reingehalten / Und meine Hände in Unschuld gewaschen.
| ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים׃ | 14 |
Ich war doch geplagt den ganzen Tag / Und ward alle Morgen aufs neue gestraft."
| אם אמרתי אספרה כמו הנה דור בניך בגדתי׃ | 15 |
Hätt ich gedacht: So will ich auch reden, / Ich hätte verleugnet deiner Kinder Geschlecht.
| ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני׃ | 16 |
So sann ich denn nach, dies Rätsel zu lösen; / Doch allzu schwierig war es für mich;
| עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם׃ | 17 |
Bis ich in Gottes Heiligtum ging / Und auf ihr (trauriges) Ende merkte.
| אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות׃ | 18 |
Ja, auf schlüpfrigen Boden stellst du sie, / Du stürzest sie ins Verderben.
| איך היו לשמה כרגע ספו תמו מן בלהות׃ | 19 |
Wie sind sie im Nu zunichte geworden, / Geschwunden, vergangen durch Schreckensgerichte!
| כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה׃ | 20 |
Wie ein Traum verfliegt, sobald man erwacht: / So wirst du, Adonái, ihr Bild verschmähn, / Wenn du dich aufmachst (zu richten).
| כי יתחמץ לבבי וכליותי אשתונן׃ | 21 |
Würde (nun wieder) mein Herz erbittert, / Und fühlt ich es stechen in meinen Nieren:
| ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך׃ | 22 |
Dann wär ich ein Narr und wüßte nichts, / Ich wäre sogar wie ein Tier vor dir.
| ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני׃ | 23 |
Aber ich bleibe nun stets bei dir, / Du hast ja erfaßt meine rechte Hand.
| בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני׃ | 24 |
Nach deinem Ratschluß wirst du mich leiten / Und nimmst mich endlich mit Ehren auf.
| מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ׃ | 25 |
Wen hätt ich im Himmel (ohne dich)? / Und bist du mein, so begehr ich nichts weiter auf Erden.
| כלה שארי ולבבי צור לבבי וחלקי אלהים לעולם׃ | 26 |
Ist auch mein Leib geschwunden, und schlägt mein Herz nicht mehr: / Meines Herzens Hort und mein Besitz / Bleibt doch Elohim auf ewig!
| כי הנה רחקיך יאבדו הצמתה כל זונה ממך׃ | 27 |
Denn die von dir weichen, die kommen um; / Du vertilgst, die dich treulos verlassen.
| ואני קרבת אלהים לי טוב שתי באדני יהוה מחסי לספר כל מלאכותיך׃ | 28 |
Mir aber ist köstlich die Nähe Elohims. / Auf Adonái Jahwe ruht mein Vertraun: / So will ich verkündigen all dein Tun.
