ירמיה 9
| מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי׃ | 1 |
Oh that my head were waters, and mine eyes a fountain of tears, that I might weep day and night for the slain of the daughter of my people!
| מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים׃ | 2 |
Oh that I had in the wilderness a lodging place of wayfaring men; that I might leave my people, and go from them! for they be all adulterers, an assembly of treacherous men.
| וידרכו את לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל רעה יצאו ואתי לא ידעו נאם יהוה׃ | 3 |
And they bend their tongue [as it were] their bow for falsehood; and they are grown strong in the land, but not for truth: for they proceed from evil to evil, and they know not me, saith the LORD.
| איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו כי כל אח עקוב יעקב וכל רע רכיל יהלך׃ | 4 |
Take ye heed every one of his neighbour, and trust ye not in any brother: for every brother will utterly supplant, and every neighbour will go about with slanders.
| ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העוה נלאו׃ | 5 |
And they will deceive every one his neighbour, and will not speak the truth: they have taught their tongue to speak lies; they weary themselves to commit iniquity.
| שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת אותי נאם יהוה׃ | 6 |
Thine habitation is in the midst of deceit; through deceit they refuse to know me, saith the LORD.
| לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי איך אעשה מפני בת עמי׃ | 7 |
Therefore thus saith the LORD of hosts, Behold, I will melt them, and try them; for how [else] should I do, because of the daughter of my people?
| חץ שוחט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו׃ | 8 |
Their tongue is a deadly arrow; it speaketh deceit: one speaketh peaceably to his neighbour with his mouth, but in his heart he layeth wait for him.
| העל אלה לא אפקד בם נאם יהוה אם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי׃ | 9 |
Shall I not visit them for these things? saith the LORD: shall not my soul be avenged on such a nation as this?
| על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו׃ | 10 |
For the mountains will I take up a weeping and wailing, and for the pastures of the wilderness a lamentation, because they are burned up, so that none passeth through; neither can men hear the voice of the cattle; both the fowl of the heavens and the beast are fled, they are gone.
| ונתתי את ירושלם לגלים מעון תנים ואת ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב׃ | 11 |
And I will make Jerusalem heaps, a dwelling place of jackals; and I will make the cities of Judah a desolation, without inhabitant.
| מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי יהוה אליו ויגדה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר׃ | 12 |
Who is the wise man, that may understand this? and [who is] he to whom the mouth of the LORD hath spoken, that he may declare it? wherefore is the land and perished burned up like a wilderness, so that none passeth through?
| ויאמר יהוה על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה׃ | 13 |
And the LORD saith, Because they have forsaken my law which I set before them, and have not obeyed my voice, neither walked therein;
| וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם׃ | 14 |
but have walked after the stubbornness of their own heart, and after the Baalim, which their fathers taught them:
| לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי ראש׃ | 15 |
therefore thus saith the LORD of hosts, the God of Israel, Behold, I will feed them, even this people, with wormwood, and give them water of gall to drink.
| והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם׃ | 16 |
I will scatter them also among the nations, whom neither they nor their fathers have known: and I will send the sword after them, till I have consumed them.
| כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל החכמות שלחו ותבואנה׃ | 17 |
Thus saith the LORD of hosts, Consider ye, and call for the mourning women, that they may come; and send for the cunning women, that they may come:
| ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו מים׃ | 18 |
and let them make haste, and take up a wailing for us, that our eyes may run down with tears, and our eyelids gush out with waters.
| כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו׃ | 19 |
For a voice of wailing is heard out of Zion, How are we spoiled! we are greatly confounded, because we have forsaken the land, because they have cast down our dwellings.
| כי שמענה נשים דבר יהוה ותקח אזנכם דבר פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה׃ | 20 |
Yet hear the word of the LORD, O ye women, and let your ear receive the word of his mouth, and teach your daughters wailing, and every one her neighbour lamentation.
| כי עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות׃ | 21 |
For death is come up into our windows, it is entered into our palaces; to cut off the children from without, [and] the young men from the streets.
| דבר כה נאם יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף׃ | 22 |
Speak, Thus saith the LORD, The carcases of men shall fall as dung upon the open field, and as the handful after the harvestman, and none shall gather [them].
| כה אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו׃ | 23 |
Thus saith the LORD, Let not the wise man glory in his wisdom, neither let the mighty man glory in his might, let not the rich man glory in his riches:
| כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם יהוה׃ | 24 |
but let him that glorieth glory in this, that he understandeth, and knoweth me, that I am the LORD which exercise lovingkindness, judgment, and righteousness, in the earth: for in these things I delight, saith the LORD.
| הנה ימים באים נאם יהוה ופקדתי על כל מול בערלה׃ | 25 |
Behold, the days come, saith the LORD, that I will punish all them which are circumcised in [their] uncircumcision;
| על מצרים ועל יהודה ועל אדום ועל בני עמון ועל מואב ועל כל קצוצי פאה הישבים במדבר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב׃ | 26 |
Egypt, and Judah, and Edom, and the children of Ammon, and Moab, and all that have the corners [of their hair] polled, that dwell in the wilderness: for all the nations are uncircumcised, and all the house of Israel are uncircumcised in heart.
