ישעה 14
| כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב׃ | 1 |
For the LORD will have compassion on Jacob, and will yet choose Israel, and set them in their own land: and the stranger shall join himself with them, and they shall cleave to the house of Jacob.
| ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם׃ | 2 |
And the peoples shall take them, and bring them to their place: and the house of Israel shall possess them in the land of the LORD for servants and for handmaids: and they shall take them captive, whose captives they were; and they shall rule over their oppressors.
| והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך׃ | 3 |
And it shall come to pass in the day that the LORD shall give thee rest from thy sorrow, and from thy trouble, and from the hard service wherein thou wast made to serve,
| ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה׃ | 4 |
that thou shalt take up this parable against the king of Babylon, and say, How hath the oppressor ceased! the golden city ceased!
| שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים׃ | 5 |
The LORD hath broken the staff of the wicked, the sceptre of the rulers;
| מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך׃ | 6 |
that smote the peoples in wrath with a continual stroke, that ruled the nations in anger, with a persecution that none restrained.
| נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה׃ | 7 |
The whole earth is at rest, [and] is quiet: they break forth into singing.
| גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו׃ | 8 |
Yea, the fir trees rejoice at thee, [and] the cedars of Lebanon, [saying], Since thou art laid down, no feller is come up against us.
| שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים׃ (Sheol h7585) | 9 |
Hell from beneath is moved for thee to meet thee at thy coming: it stirreth up the dead for thee, even all the chief ones of the earth; it hath raised up from their thrones all the kings of the nations. (Sheol h7585)
| כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת׃ | 10 |
All they shall answer and say unto thee, Art thou also become weak as we? art thou become like unto us?
| הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה׃ (Sheol h7585) | 11 |
Thy pomp is brought down to hell, [and] the noise of thy viols: the worm is spread under thee, and worms cover thee. (Sheol h7585)
| איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים׃ | 12 |
How art thou fallen from heaven, O day star, son of the morning! how art thou cut down to the ground, which didst lay low the nations!
| ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון׃ | 13 |
And thou saidst in thine heart, I will ascend into heaven, I will exalt my throne above the stars of God; and I will sit upon the mount of congregation, in the uttermost parts of the north:
| אעלה על במתי עב אדמה לעליון׃ | 14 |
I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High.
| אך אל שאול תורד אל ירכתי בור׃ (Sheol h7585) | 15 |
Yet thou shalt be brought down to hell, to the uttermost parts of the pit. (Sheol h7585)
| ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות׃ | 16 |
They that see thee shall narrowly look upon thee, they shall consider thee, [saying], Is this the man that made the earth to tremble, that did shake kingdoms;
| שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה׃ | 17 |
that made the world as a wilderness, and overthrew the cities thereof; that let not loose his prisoners to their home?
| כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו׃ | 18 |
All the kings of the nations, all of them, sleep in glory, every one in his own house.
| ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס׃ | 19 |
But thou art cast forth away from thy sepulchre like an abominable branch, clothed with the slain, that are thrust through with the sword, that go down to the stones of the pit; as a carcase trodden under foot.
| לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים׃ | 20 |
Thou shalt not be joined with them in burial, because thou hast destroyed thy land, thou hast slain thy people; the seed of evil-doers shall not be named for ever.
| הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים׃ | 21 |
Prepare ye slaughter for his children for the iniquity of their fathers; that they rise not up, and possess the earth, and fill the face of the world with cities.
| וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יהוה׃ | 22 |
And I will rise up against them, saith the LORD of hosts, and cut off from Babylon name and remnant, and son and son’s son, saith the LORD.
| ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות׃ | 23 |
I will also make it a possession for the porcupine, and pools of water: and I will sweep it with the besom of destruction, saith the LORD of hosts.
| נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום׃ | 24 |
The LORD of hosts hath sworn, saying, Surely as I have thought, so shall it come to pass; and as I have purposed, so shall it stand:
| לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור׃ | 25 |
that I will break the Assyrian in my land, and upon my mountains tread him under foot: then shall his yoke depart from off them, and his burden depart from off their shoulder.
| זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים׃ | 26 |
This is the purpose that is purposed upon the whole earth: and this is the hand that is stretched out upon all the nations.
| כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה׃ | 27 |
For the LORD of hosts hath purposed, and who shall disannul it? and his hand is stretched out, and who shall turn it back?
| בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה׃ | 28 |
In the year that king Ahaz died was this burden.
| אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף׃ | 29 |
Rejoice not, O Philistia, all of thee, because the rod that smote thee is broken: for out of the serpent’s root shall come forth a basilisk, and his fruit shall be a fiery flying serpent.
| ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג׃ | 30 |
And the firstborn of the poor shall feed, and the needy shall lie down in safety: and I will kill thy root with famine, and thy remnant shall be slain.
| הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו׃ | 31 |
Howl, O gate; cry, O city; thou art melted away, O Philistia, all of thee; for there cometh a smoke out of the north, and none standeth aloof at his appointed times.
| ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו׃ | 32 |
What then shall one answer the messengers of the nation? That the LORD hath founded Zion, and in her shall the afflicted of his people take refuge.
