שיר השירים 5

1 באתי לגני אחתי כלה--אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים

Jeg er kommet til min have, min søster, min brud! Jeg har plukket min myrra og min balsam, jeg har ett min honningkake og min honning, jeg har drukket min vin og min melk. Et, venner, og drikk! Drikk eder lystige, mine elskede!

2 אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי--שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה

Jeg sover, men mitt hjerte våker; da lyder min elskedes røst - han banker på: Lukk op for mig, min søster, min venninne, min due, du rene! For mitt hode er fullt av dugg, mine lokker av nattens dråper.

3 פשטתי את כתנתי--איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם

Jeg sa: Jeg har tatt av mig min kjortel, skulde jeg da ta den på igjen? Jeg har tvettet mine føtter, skulde jeg da skitne dem til?

4 דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו

Min elskede rakte sin hånd inn gjennem luken; da blev mitt hjerte rørt for hans skyld.

5 קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול

Jeg stod op for å lukke op for min elskede, og mine hender dryppet av myrra, mine fingrer av flytende myrra, som vætte låsens håndtak.

6 פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו--בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני

Jeg lukket op for min elskede, men min elskede hadde vendt om og gått bort; min sjel var ute av sig selv over hans ord; jeg lette efter ham, men fant ham ikke; jeg ropte på ham, men han svarte mig ikke.

7 מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות

Vekterne, som går omkring i byen, møtte mig, de slo mig, de såret mig; de tok mitt slør fra mig, vekterne på murene.

8 השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי--מה תגידו לו שחולת אהבה אני

Jeg ber eder inderlig, I Jerusalems døtre! Om I finner min elskede, hvad skal I si ham? - At jeg er syk av kjærlighet.

9 מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו

Hvad er din elskede fremfor andre elskede, du fagreste blandt kvinner, hvad er din elskede fremfor andre elskede, siden du ber oss så inderlig?

10 דודי צח ואדום דגול מרבבה

Min elskede er hvit og rød, utmerket fremfor ti tusen.

11 ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב

Hans hode er som det fineste gull; hans lokker er kruset, sorte som ravnen.

12 עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב--ישבות על מלאת

Hans øine er som duer ved rinnende bekker; de bader sig i melk, de hviler i sin ramme.

13 לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים--נטפות מור עבר

Hans kinner er som velluktende blomstersenger, som det vokser krydderurter i; hans leber er som liljer, de drypper av flytende myrra.

14 ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים

Hans hender er gullringer med innlagte krysolitter, hans midje er et kunstverk av elfenben, dekket med safirer.

15 שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון--בחור כארזים

Hans ben er marmorstøtter, som står på fotstykker av fineste gull; hans skikkelse er som Libanon, herlig som sedrene.

16 חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם

Hans gane er sødme, og alt ved ham er liflighet. Slik er min elskede, slik er min venn, I Jerusalems døtre!