< שיר השירים 2 >
אני חבצלת השרון שושנת העמקים | 1 |
Eu sou a rosa de Saron, o lírio dos vales.
כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות | 2 |
Qual o lírio entre os espinhos, tal é a minha amiga entre as filhas.
כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי | 3 |
Qual a macieira entre as árvores do bosque, tal é o meu amado entre os filhos: desejo muito a sua sombra, e debaixo dela me assento; e o seu fruto é doce ao meu paladar.
הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה | 4 |
Levou-me à sala do banquete, e o seu estandarte sobre mim era o amor.
סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני | 5 |
Sustentai-me com passas, esforçai-me com maçãs, porque desfaleço de amor.
שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני | 6 |
A sua mão esquerda esteja debaixo da minha cabeça, e a sua mão direita me abrace.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ | 7 |
Conjuro-vos, ó filhas de Jerusalém, pelas corças e cervas do campo, que não acordeis nem desperteis o meu amor, até que queira.
קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות | 8 |
Esta é a voz do meu amado: ei-lo ai, que já vem saltando sobre os montes, pulando sobre os outeiros.
דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים | 9 |
O meu amado é semelhante ao corço, ou ao filho do veado: eis que está detraz da nossa parede, olhando pelas janelas, reluzindo pelas grades.
ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך | 10 |
O meu amado responde e me diz: Levanta-te, amiga minha, formosa minha, e vem.
כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו | 11 |
Porque eis que passou o inverno: a chuva cessou, e se foi:
הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו | 12 |
As flores se mostram na terra, o tempo de cantar chega, e a voz da rola se ouve em nossa terra:
התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך | 13 |
A figueira brotou os seus figuinhos, e as vides em flor dão o seu cheiro: levanta-te, amiga minha, formosa minha, e vem.
יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה | 14 |
Pomba minha, que andas pelas fendas das penhas, no oculto das ladeiras, mostra-me a tua face, faze-me ouvir a tua voz, porque a tua voz é doce, e a tua face aprazível.
אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר | 15 |
Tomai-nos as raposas, as raposinhas, que fazem mal às vinhas, poque as nossas vinhas estão em flor.
דודי לי ואני לו הרעה בשושנים | 16 |
O meu amado é meu, e eu sou dele: ele apascenta o seu rebanho entre os lírios.
עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר | 17 |
Até que sopre o dia, e fujam as sombras, volta, amado meu: faze-te semelhante à corça ou ao filho dos veados sobre os montes de Bether.