תהילים 50
| מזמור לאסף אל אלהים יהוה-- דבר ויקרא-ארץ ממזרח-שמש עד-מבאו | 1 |
“A psalm of Asaph.” The mighty God, Jehovah, speaketh, and calleth the earth, From the rising of the sun to its going down.
| מציון מכלל-יפי-- אלהים הופיע | 2 |
Out of Zion, the perfection of beauty, God shineth forth.
| יבא אלהינו ואל-יחרש אש-לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד | 3 |
Our God cometh, and will not be silent; Before him is a devouring fire, And around him a raging tempest.
| יקרא אל-השמים מעל ואל-הארץ לדין עמו | 4 |
He calleth to the heavens on high, And to the earth, while he judgeth his people:
| אספו-לי חסידי-- כרתי בריתי עלי-זבח | 5 |
“Gather together before me my godly ones, Who have made a covenant with me by sacrifice!”
| ויגידו שמים צדקו כי-אלהים שפט הוא סלה | 6 |
(And the heavens shall declare his righteousness, For it is God himself that is judge., Pause)
| שמעה עמי ואדברה-- ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי | 7 |
“Hear, O my people, and I will speak! O Israel, and I will testify against thee! For I am God, thine own God.
| לא על-זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד | 8 |
I reprove thee not on account of thy sacrifices; For thy burnt-offerings are ever before me.
| לא-אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים | 9 |
I will take no bullock from thy house, Nor he-goat from thy folds;
| כי-לי כל-חיתו-יער בהמות בהררי-אלף | 10 |
For all the beasts of the forest are mine, And the cattle on a thousand hills.
| ידעתי כל-עוף הרים וזיז שדי עמדי | 11 |
I know all the birds of the mountains, And the wild beasts of the field are before me.
| אם-ארעב לא-אמר לך כי-לי תבל ומלאה | 12 |
If I were hungry, I would not tell thee; For the world is mine, and all that is therein.
| האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה | 13 |
Do I eat the flesh of bulls, Or drink the blood of goats?
| זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך | 14 |
Offer to God thanksgiving, And pay thy vows to the Most High!
| וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני | 15 |
Then call upon me in the day of trouble: I will deliver thee, and thou shalt glorify me!”
| ולרשע אמר אלהים מה-לך לספר חקי ותשא בריתי עלי-פיך | 16 |
And to the wicked God saith, “To what purpose dost thou talk of my statutes? And why hast thou my laws upon thy lips?—
| ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך | 17 |
Thou, who hatest instruction And castest my words behind thee!
| אם-ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך | 18 |
When thou seest a thief, thou art in friendship with him, And hast fellowship with adulterers.
| פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה | 19 |
Thou lettest loose thy mouth to evil, And thy tongue frameth deceit;
| תשב באחיך תדבר בבן-אמך תתן-דפי | 20 |
Thou sittest and speakest against thy brother; Thou slanderest thine own mother's son.
| אלה עשית והחרשתי-- דמית היות-אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך | 21 |
These things hast thou done, and I kept silence; Hence thou thoughtest that I was altogether like thyself: But I will reprove thee, and set it in order before thine eyes.
| בינו-נא זאת שכחי אלוה פן-אטרף ואין מציל | 22 |
Mark this, ye that forget God, Lest I tear you in pieces, and none deliver you!
| זבח תודה יכבדנני ושם דרך--אראנו בישע אלהים | 23 |
Whoso offereth praise honoreth me; And to him who hath regard to his ways Will I show salvation from God.”
