תהילים 139

1 למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע

Herre! du har ransaget mig og kender mig.

2 אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק

Hvad heller jeg sidder eller staar op, da ved du det, du forstaar min Tanke langtfra.

3 ארחי ורבעי זרית וכל-דרכי הסכנתה

Du har omkringgivet min Sti og mit Leje, du kender grant alle mine Veje.

4 כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה

Thi der er ikke et Ord paa min Tunge, se, Herre! du kender det jo alt sammen.

5 אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה

Bagfra og forfra har du omsluttet mig, og paa mig har du lagt din Haand.

6 פלאיה (פליאה) דעת ממני נשגבה לא-אוכל לה

Saadant at forstaa er mig for underfuldt; det er for højt, jeg kan ikke naa det.

7 אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח

Hvor skal jeg gaa hen fra din Aand? og hvor skal jeg fly hen fra dit Ansigt?

8 אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך (Sheol h7585)

Dersom jeg farer op til Himmelen, da er du der, og reder jeg Leje i Dødsriget, se, da er du der! (Sheol h7585)

9 אשא כנפי-שחר אשכנה באחרית ים

Vilde jeg tage Morgenrødens Vinger, vilde jeg bo ved det yderste Hav,

10 גם-שם ידך תנחני ותאחזני ימינך

saa skulde ogsaa der din Haand føre mig, og din højre Haand holde mig fast.

11 ואמר אך-חשך ישופני ולילה אור בעדני

Og vilde jeg sige: Mørkhed maa dog skjule mig, saa er Natten et Lys omkring mig.

12 גם-חשך לא-יחשיך ממך ולילה כיום יאיר-- כחשיכה כאורה

Mørkhed gør ikke Mørke hos dig, og Natten lyser som Dagen, Mørket er som Lyset.

13 כי-אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי

Thi du ejede mine Nyrer; du skærmede om mig i Moders Liv.

14 אודך-- על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד

Jeg vil prise dig, fordi jeg paa underfuld Maade er dannet saa herligt; underfulde ere dine Gerninger, og min Sjæl ved det saare vel.

15 לא-נכחד עצמי ממך אשר-עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ

Mine Ben vare ikke skjulte for dig, der jeg blev dannet i Løndom, der jeg blev kunstigt virket i det underjordiske Dyb.

16 גלמי ראו עיניך ועל-ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא (ולו) אחד בהם

Dine Øjne saa mig, der jeg endnu var Foster, og disse Ting vare alle sammen skrevne i din Bog; Dagene vare bestemte, før en eneste af dem var kommen.

17 ולי--מה-יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם

Derfor, o Gud! hvor dyrebare for mig ere dine Tanker; hvor stor er dog deres Sum!

18 אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך

Vilde jeg tælle dem, da bleve de flere end Sand; opvaagner jeg, saa er jeg endnu hos dig.

19 אם-תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני

Gid du, o Gud! vilde ihjelslaa den ugudelige; og I, blodgerrige Mænd! viger fra mig.

20 אשר ימרוך למזמה נשוא לשוא עריך

Thi de talte skændelig om dig, og som dine Fjender tage de dit Navn forfængeligt.

21 הלוא-משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט

Skulde jeg ikke hade dem, som hade dig, o Herre! og kedes ved dem, som rejse sig imod dig?

22 תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי

Med fuldt Had hader jeg dem; de ere blevne mine Fjender.

23 חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי

Ransag mig, Gud! og kend mit Hjerte; prøv mig, og kend mine Tanker!

24 וראה אם-דרך-עצב בי ונחני בדרך עולם

Og se, om jeg er paa en Vej, som fører til Smerte for mig, og led mig paa Evighedens Vej!