< מִשְׁלֵי 30 >
דברי אגור בן-יקה--המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואכל | 1 |
The words of Agur the son of Yakeh, even the prophecy: the man said unto Ithiel, even unto Ithiel and Ukkal,
כי בער אנכי מאיש ולא-בינת אדם לי | 2 |
“Surely I am more brutish than any man, and have not the understanding of a common man.
ולא-למדתי חכמה ודעת קדשים אדע | 3 |
Nor have I learned wisdom, so that I should have knowledge of the Holy One.
מי עלה-שמים וירד מי אסף-רוח בחפניו מי צרר-מים בשמלה-- מי הקים כל-אפסי-ארץ מה-שמו ומה-שם-בנו כי תדע | 4 |
Who was it that ascended into heaven, and came down again? who gathered the wind in his fists? who bound the waters in a garment? who set up all the ends of the earth? what is his name, and what is his son's name, if thou knowest it?”
כל-אמרת אלוה צרופה מגן הוא לחסים בו | 5 |
Every saying of God is purified: he is a shield unto those that put their trust in him.
אל-תוסף על-דבריו פן-יוכיח בך ונכזבת | 6 |
Do not add aught unto his words: lest he reprove thee, and thou be found a liar.
שתים שאלתי מאתך אל-תמנע ממני בטרם אמות | 7 |
Two things do I request of thee: deny them not to me before I die.
שוא ודבר-כזב הרחק ממני-- ראש ועשר אל-תתן-לי הטריפני לחם חקי | 8 |
Vanity and lying words do thou remove far from me: neither poverty nor riches give thou unto me; let me eat the bread appointed unto me:
פן אשבע וכחשתי-- ואמרתי מי יהוה ופן-אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי | 9 |
Lest I become over-full, and deny thee, and say, Who is the Lord? or lest I become poor, and steal, and trespass against the name of my God.
אל-תלשן עבד אל-אדנו פן-יקללך ואשמת | 10 |
Do not calumniate a servant unto his master: lest he curse thee, and thou incur guilt.
דור אביו יקלל ואת-אמו לא יברך | 11 |
There is a generation that curseth its father, and doth not bless its mother.
דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ | 12 |
There is a generation that is pure in its own eyes, and yet is not washed [clean] of its filthiness.
דור מה-רמו עיניו ועפעפיו ינשאו | 13 |
There is a generation—O how lofty are its eyes! and its eyelids are so lifted up.
דור חרבות שניו-- ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם | 14 |
There is a generation, whose teeth are as swords, and whose string teeth are as knives, to devour the poor from off the earth, and the needy from among men.
לעלוקה שתי בנות-- הב הב שלוש הנה לא תשבענה ארבע לא-אמרו הון | 15 |
Insatiability hath two daughters, [crying, ] Give, give. There are three things that are never satisfied, yea, four things which never say, Enough:
שאול ועצר-רחם ארץ לא-שבעה מים ואש לא-אמרה הון (Sheol ) | 16 |
The nether world; and a barren womb; the earth which is not satisfied with water; and the fire which never saith, Enough. (Sheol )
עין תלעג לאב-- ותבז ליקהת-אם יקרוה ערבי-נחל ויאכלוה בני-נשר | 17 |
The eye that mocketh at his father, and despiseth to obey his mother, this shall the ravens of the valley pick out; and the young eagles shall eat it.
שלשה המה נפלאו ממני וארבע (וארבעה) לא ידעתים | 18 |
Three things there are which are too wonderful for me; and four, which I know not:
דרך הנשר בשמים-- דרך נחש עלי-צור דרך-אניה בלב-ים-- ודרך גבר בעלמה | 19 |
The way of the eagle in the air; the way of a serpent upon a rock; the way of a ship in the heart of the sea; and the way of a man with a young woman.
כן דרך אשה-- מנאפת אכלה ומחתה פיה ואמרה לא-פעלתי און | 20 |
Such is the way of an adulterous woman: she eateth, and wipeth her mouth, and saith, I have done no wrong.
תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא-תוכל שאת | 21 |
Under three things the earth trembleth, and under four which she cannot bear:
תחת-עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע-לחם | 22 |
Under a servant when he becometh king, and a worthless fool when he hath eaten enough bread;
תחת שנואה כי תבעל ושפחה כי תירש גברתה | 23 |
Under an odious woman when she is married, and a bond-woman when she dispossesseth her mistress.
ארבעה הם קטני-ארץ והמה חכמים מחכמים | 24 |
There are four which are the little ones of the earth, and they are nevertheless exceedingly wise:
הנמלים עם לא-עז ויכינו בקיץ לחמם | 25 |
The ants are a people not strong, therefore do they prepare in the summer their food;
שפנים עם לא-עצום וישימו בסלע ביתם | 26 |
The conies are but a feeble people, therefore do they place on the rocks their houses;
מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו | 27 |
The locusts have no king, and yet they go forth in troops altogether;
שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך | 28 |
The spider thou canst catch with [thy] hands, and yet she is in the palaces of a king.
שלשה המה מיטיבי צעד וארבעה מיטבי לכת | 29 |
Three there are that have a stately step, and four, that are stately in going:
ליש גבור בבהמה ולא-ישוב מפני-כל | 30 |
The lion, the mightiest among beasts, who turneth not round from before any one;
זרזיר מתנים או-תיש ומלך אלקום עמו | 31 |
The light-legged greyhound, and the he-goat; and a king, against whom there is no rising up.
אם-נבלת בהתנשא ואם-זמות יד לפה | 32 |
If thou hast become degraded by lifting up thyself, or if thou hast devised evil, put thy hand to thy mouth:
כי מיץ חלב יוציא חמאה-- ומיץ-אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב | 33 |
For the pressure of milk bringeth forth butter, and the pressure of the nose bringeth forth blood: so the pressure of wrath bringeth forth strife.