< איוב 39 >
הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר | 1 |
Kjenner du tiden når stengjetene føder, og gir du akt på hindenes veer?
תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה | 2 |
Teller du månedene til de skal bære, og vet du tiden når de føder?
תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה | 3 |
De bøier sig, føder sine unger og blir fri for sine smerter.
יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו | 4 |
Deres unger blir kraftige og vokser op ute på marken; de løper bort og kommer ikke tilbake til dem.
מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח | 5 |
Hvem har gitt villeslet dets frihet, hvem løste dets bånd,
אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה | 6 |
det som jeg gav ørkenen til hus og saltmoen til bolig?
ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע | 7 |
Det ler av byens ståk og styr; driverens skjenn slipper det å høre.
יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש | 8 |
Hvad det leter op på fjellene, er dets beite, og det søker efter hvert grønt strå.
היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך | 9 |
Har vel villoksen lyst til å tjene dig? Vil den bli natten over ved din krybbe?
התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך | 10 |
Kan du binde villoksen med rep til furen? Vil den harve dalene efter dig?
התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך | 11 |
Kan du stole på den, fordi dens kraft er så stor, og kan du overlate den ditt arbeid?
התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף | 12 |
Kan du lite på at den fører din grøde hjem, og at den samler den til din treskeplass?
כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה | 13 |
Strutsen flakser lystig med vingene; men viser dens vinger og fjær moderkjærlighet?
כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם | 14 |
Nei, den overlater sine egg til jorden og lar dem opvarmes i sanden,
ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה | 15 |
og den glemmer at en fot kan klemme dem itu, og markens ville dyr trå dem i stykker.
הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד | 16 |
Den er hård mot sine unger, som om de ikke var dens egne; den er ikke redd for at dens møie skal være spilt.
כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה | 17 |
For Gud nektet den visdom og gav den ingen forstand.
כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו | 18 |
Men når den flakser i været, ler den av hesten og dens rytter.
התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה | 19 |
Gir du hesten styrke? Klær du dens hals med bevrende man?
התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה | 20 |
Lar du den springe som gresshoppen? Dens stolte fnysen er forferdelig.
יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק | 21 |
Den skraper i jorden og gleder sig ved sin kraft; så farer den frem mot væbnede skarer.
ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב | 22 |
Den ler av frykten og forferdes ikke, og den vender ikke om for sverd.
עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון | 23 |
Over den klirrer koggeret, blinkende spyd og lanse.
ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר | 24 |
Med styr og ståk river den jorden op, og den lar sig ikke stagge når krigsluren lyder.
בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה | 25 |
Hver gang luren lyder, sier den: Hui! Og langt borte værer den striden, høvedsmenns tordenrøst og hærskrik.
המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן | 26 |
Skyldes det din forstand at høken svinger sig op og breder ut sine vinger mot Syden?
אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו | 27 |
Er det på ditt bud at ørnen flyver så høit, og at den bygger sitt rede oppe i høiden?
סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה | 28 |
Den bor på berget og har nattely der, på tind og nut.
משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו | 29 |
Derfra speider den efter føde; langt bort skuer dens øine.
ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא | 30 |
Dens unger drikker blod, og hvor der er lik, der er den.