< איוב 39 >
הידעת--עת לדת יעלי-סלע חלל אילות תשמר | 1 |
Whethir thou knowist the tyme of birthe of wielde geet in stoonys, ethir hast thou aspied hyndis bryngynge forth calues?
תספר ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה | 2 |
Hast thou noumbrid the monethis of her conseyuyng, and hast thou knowe the tyme of her caluyng?
תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהם תשלחנה | 3 |
Tho ben bowid to the calf, and caluen; and senden out roryngis.
יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא-שבו למו | 4 |
Her calues ben departid, and goen to pasture; tho goen out, and turnen not ayen to `tho hyndis.
מי-שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מי פתח | 5 |
Who let go the wielde asse fre, and who loside the boondis of hym?
אשר-שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה | 6 |
To whom Y haue youe an hows in wildirnesse, and the tabernacles of hym in the lond of saltnesse.
ישחק להמון קריה תשאות נגש לא ישמע | 7 |
He dispisith the multitude of citee; he herith not the cry of an axere.
יתור הרים מרעהו ואחר כל-ירוק ידרוש | 8 |
He lokith aboute the hillis of his lesewe, and he sekith alle greene thingis.
היאבה רים עבדך אם-ילין על-אבוסך | 9 |
Whether an vnycorn schal wilne serue thee, ethir schal dwelle at thi cratche?
התקשר-רים בתלם עבתו אם-ישדד עמקים אחריך | 10 |
Whether thou schalt bynde the vnicorn with thi chayne, for to ere, ethir schal he breke the clottis of valeis aftir thee?
התבטח-בו כי-רב כחו ותעזב אליו יגיעך | 11 |
Whether thou schalt haue trist in his grete strengthe, and schalt thou leeue to hym thi traueils?
התאמין בו כי-ישוב (ישיב) זרעך וגרנך יאסף | 12 |
Whether thou schalt bileue to hym, that he schal yelde seed to thee, and schal gadere togidere thi cornfloor?
כנף-רננים נעלסה אם-אברה חסידה ונצה | 13 |
The fethere of an ostriche is lijk the fetheris of a gerfawcun, and of an hauk;
כי-תעזב לארץ בציה ועל-עפר תחמם | 14 |
which ostrige forsakith hise eirun in the erthe, in hap thou schalt make tho hoot in the dust.
ותשכח כי-רגל תזורה וחית השדה תדושה | 15 |
He foryetith, that a foot tredith tho, ethir that a beeste of the feeld al tobrekith tho.
הקשיח בניה ללא-לה לריק יגיעה בלי-פחד | 16 |
He is maad hard to hise briddis, as if thei ben not hise; he traueilide in veyn, while no drede constreynede.
כי-השה אלוה חכמה ולא-חלק לה בבינה | 17 |
For God hath priued hym fro wisdom, and `yaf not vnderstondyng to hym.
כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו | 18 |
Whanne tyme is, he reisith the wengis an hiy; he scorneth the hors, and his ridere.
התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה | 19 |
Whether thou schalt yyue strengthe to an hors, ether schal yyue neiyng `aboute his necke?
התרעישנו כארבה הוד נחרו אימה | 20 |
Whether thou schalt reyse hym as locustis? The glorie of hise nosethirlis is drede.
יחפרו בעמק וישיש בכח יצא לקראת-נשק | 21 |
He diggith erthe with the foot, he `fulli ioieth booldli; he goith ayens armed men.
ישחק לפחד ולא יחת ולא-ישוב מפני-חרב | 22 |
He dispisith ferdfulnesse, and he yyueth not stide to swerd.
עליו תרנה אשפה להב חנית וכידון | 23 |
An arowe caas schal sowne on hym; a spere and scheeld schal florische.
ברעש ורגז יגמא-ארץ ולא-יאמין כי-קול שופר | 24 |
He is hoot, and gnastith, and swolewith the erthe; and he arettith not that the crie of the trumpe sowneth.
בדי שפר יאמר האח-- ומרחוק יריח מלחמה רעם שרים ותרועה | 25 |
Whanne he herith a clarioun, he `seith, Joie! he smellith batel afer; the excityng of duykis, and the yellyng of the oost.
המבינתך יאבר-נץ יפרש כנפו לתימן | 26 |
Whether an hauk spredinge abrood hise wyngis to the south, bigynneth to haue fetheris bi thi wisdom?
אם-על-פיך יגביה נשר וכי ירים קנו | 27 |
Whether an egle schal be reisid at thi comaundement, and schal sette his nest in hiy places?
סלע ישכן ויתלנן-- על שן-סלע ומצודה | 28 |
He dwellith in stoonys, and he dwellith in flyntis brokun bifor, and in rochis, to whiche `me may not neiye.
משם חפר-אכל למרחוק עיניו יביטו | 29 |
Fro thennus he biholdith mete, and hise iyen loken fro fer.
ואפרחו יעלעו-דם ובאשר חללים שם הוא | 30 |
Hise briddis souken blood, and where euere a careyn is, anoon he is present.