איוב 31
| ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על-בתולה | 1 |
"Ich schloß mit meinen Augen einen Bund. Wie sollte ich auf Jungfraun achten?
| ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרמים | 2 |
Was ist mein Teil von Gott da droben, mein Lohn von dem Allmächtigen im Himmel?
| הלא-איד לעול ונכר לפעלי און | 3 |
Wahrhaftig, Unheil, wie's dem Bösewicht gebührt, und Ungemach, das nur für Übeltäter paßt.
| הלא-הוא יראה דרכי וכל-צעדי יספור | 4 |
Besieht er denn nicht meine Wege, da er doch alle meine Schritte zählt?"
| אם-הלכתי עם-שוא ותחש על-מרמה רגלי | 5 |
"Wenn ich der Falschheit nachgegangen wäre, verweilte auf dem Weg des Truges gern mein Fuß!
| ישקלני במאזני-צדק וידע אלוה תמתי | 6 |
Mit rechter Waage möge Gott mich wägen, und ohne Schuld wird er mich finden!
| אם תטה אשרי מני הדרך ואחר עיני הלך לבי ובכפי דבק מאום | 7 |
Wenn meine Schritte je vom rechten Wege bogen, und wenn mein Herz den Augen folgte, und klebte je ein Makel meinen Händen an,
| אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישרשו | 8 |
dann zehre nur ein anderer von meiner Saat; entwurzelt werde meine Pflanzung!
| אם-נפתה לבי על-אשה ועל-פתח רעי ארבתי | 9 |
Wenn's mich zum fremden Weibe zog, und stellte ich dem Eheweib des Freundes nach,
| תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין | 10 |
dann mahle auch mein Weib für andere, und andere mögen über sie sich beugen!
| כי-הוא (היא) זמה והיא (והוא) עון פלילים | 11 |
Denn dieses wäre eine Schandtat, ein Verbrechen, vom Richter zu bestrafen,
| כי אש היא עד-אבדון תאכל ובכל-תבואתי תשרש | 12 |
ein Feuer, das bis zu dem Abgrund fräße und meine Habe all entwurzeln müßte.
| אם-אמאס--משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי | 13 |
Mißachtete ich meines Sklaven Recht und meiner Magd, wenn sie mit mir im Streite waren,
| ומה אעשה כי-יקום אל וכי-יפקד מה אשיבנו | 14 |
was wollte ich da machen, wenn Gott jetzt Rache nähme, und untersuchte er, was ihm erwidern?
| הלא-בבטן עשני עשהו ויכננו ברחם אחד | 15 |
Hat er ihn nicht geformt, im gleichen Schoß wie mich und sie geschaffen in dem gleichen Mutterleibe?
| אם-אמנע מחפץ דלים ועיני אלמנה אכלה | 16 |
Versagte ich den Schwachen einen Wunsch und ließ der Witwe Augen schmachten,
| ואכל פתי לבדי ולא-אכל יתום ממנה | 17 |
verzehrt' für mich allein ich meinen Bissen, und durfte nicht die Waise mitessen; -
| כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה | 18 |
seit meiner Jugend blickte sie zu mir gleich einem Vater auf, vom Mutterschoß an leitete ich sie, -
| אם-אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון | 19 |
und sah ich einen nackten Bettler und einen Armen hüllenlos,
| אם-לא ברכוני חלצו ומגז כבשי יתחמם | 20 |
wenn seine Hüften keinen Dank mir wußten und er sich nicht von meiner Lämmer Schur erwärmte,
| אם-הניפותי על-יתום ידי כי-אראה בשער עזרתי | 21 |
und schwang ich gegen eine Waise meine Faust, weil ich in dem Gerichtstor Beistand für mich sah,
| כתפי משכמה תפול ואזרעי מקנה תשבר | 22 |
dann falle mir die Achsel aus der Schulter, und aus dem Rohr werd' mir der Arm gerissen! -
| כי פחד אלי איד אל ומשאתו לא אוכל | 23 |
Denn fürchterliches Unheil ist meines Gottes Schrecken; vor seiner Hoheit kann ich nicht bestehen.
| אם-שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי | 24 |
Und machte ich zu meinem Götzen Gold und hieß ich Mammon meinen Helfer
| אם-אשמח כי-רב חילי וכי-כביר מצאה ידי | 25 |
und sonnte mich an meinen Schätzen, daß ich's so weit gebracht,
| אם-אראה אור כי יהל וירח יקר הלך | 26 |
und wenn ich das Gestirn erblickte, wann's sichtbar ward, den lieben Mond, wie er des Weges zog,
| ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי | 27 |
und ließ' mein Herz sich insgeheim betören und legte meine Hand zum Kusse sich an meinen Mund:
| גם-הוא עון פלילי כי-כחשתי לאל ממעל | 28 |
auch das wär' ein Vergehn, vom Richter zu bestrafen, weil ich Gott in der Höh' verleugnet hätte.
| אם-אשמח בפיד משנאי והתעררתי כי-מצאו רע | 29 |
Nie freute mich des Feindes Not, und nie frohlockt' ich, wenn ihn Unheil traf.
| ולא-נתתי לחטא חכי-- לשאל באלה נפשו | 30 |
Nie gab ich meinen Mund der Sünde hin, um seine Seele zum Verfluchen mir zu fordern.
| אם-לא אמרו מתי אהלי מי-יתן מבשרו לא נשבע | 31 |
In meinem Zelte sagten die Geringsten: 'Ach, möchte er mit seiner Rache unersättlich sein!'
| בחוץ לא-ילין גר דלתי לארח אפתח | 32 |
Kein Fremdling durfte je im Freien nächtigen, und jedem Wandersmann stand meine Türe offen.
| אם-כסיתי כאדם פשעי-- לטמון בחבי עוני | 33 |
Nie habe ich, wie Adam, meine Missetat verheimlicht, im Busen meine Schuld geborgen,
| כי אערוץ המון רבה-- ובוז-משפחות יחתני ואדם לא-אצא פתח | 34 |
weil es mir vor dem Auflauf graute und mich der Sippe Schimpf erschreckte, so daß ich stille mich verhalten und nicht aus meiner Tür gegangen wäre!
| מי יתן-לי שמע לי-- הן-תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי | 35 |
Wer aber hört mich an? Hier meine Unterschrift! Drauf soll mir der Allmächtige erwidern, aufs Schreiben, das als Kläger ich verfaßt!
| אם-לא על-שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי | 36 |
Ich trüge einen solchen auf der Schulter und wollt' ihn mir als Diadem aufsetzen.
| מספר צעדי אגידנו כמו-נגיד אקרבנו | 37 |
Bei jedem meiner Schritte huldigte ich ihm wie einem Fürsten: gleich einem Fürsten träte ich ihm da entgegen.
| אם-עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון | 38 |
Wenn über mich mein Acker schrie und alle seine Furchen weinten
| אם-כחה אכלתי בלי-כסף ונפש בעליה הפחתי | 39 |
und ich verzehrte seine Ernte, ohne zu bezahlen, und ließe die, die ihn bebauten, stöhnen,
| תחת חטה יצא חוח--ותחת-שערה באשה תמו דברי איוב | 40 |
dann sollen Disteln statt des Weizens und statt der Gerste Unkraut sprossen!" - Hier enden Jobs Reden.
