איוב 29
| ויסף איוב שאת משלו ויאמר | 1 |
Og Job blev ved at fremføre sit Billedsprog og sagde:
| מי-יתנני כירחי-קדם כימי אלוה ישמרני | 2 |
Gid jeg var som i de forrige Maaneder, som i de Dage, da Gud bevarede mig,
| בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך | 3 |
da hans Lampe lyste over mit Hoved, da jeg gik igennem Mørket ved hans Lys;
| כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי | 4 |
som det var med mig i min Høsts Dage, der Guds Fortrolighed var over mit Telt;
| בעוד שדי עמדי סביבותי נערי | 5 |
da den Almægtige endnu var med mig, da mine Drenge vare omkring mig;
| ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי-שמן | 6 |
da mine Trin badede sig i Mælk, og Klippen hos mig udgød Oliebække;
| בצאתי שער עלי-קרת ברחוב אכין מושבי | 7 |
da jeg gik ud til Porten op til Staden, da jeg lod berede mit Sæde paa Torvet.
| ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו | 8 |
De unge saa mig og trak sig tilbage, og de gamle stode op og bleve staaende.
| שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם | 9 |
De Øverste holdt op at tale, og de lagde Haanden paa deres Mund.
| קול-נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה | 10 |
Fyrsternes Røst forstummede, og deres Tunge hang ved deres Gane.
| כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני | 11 |
Thi det Øre, som hørte, priste mig salig, og det Øje, som saa mig, gav mig Vidnesbyrd.
| כי-אמלט עני משוע ויתום ולא-עזר לו | 12 |
Thi jeg reddede den fattige, som skreg, og den faderløse, som ingen Hjælper havde.
| ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן | 13 |
Dens Velsignelse, som ellers maatte omkommet, kom over mig, og jeg frydede Enkens Hjerte.
| צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי | 14 |
Jeg iførte mig Retfærdighed, og den klædte sig i mig; min Dom var mig som en Kappe og et Hovedsmykke.
| עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני | 15 |
Jeg var den blindes Øje, og jeg var den lammes Fod.
| אב אנכי לאביונים ורב לא-ידעתי אחקרהו | 16 |
Jeg var de fattiges Fader, og den mig ubekendtes Retssag undersøgte jeg.
| ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף | 17 |
Og jeg sønderbrød den uretfærdiges Kindtænder, og jeg gjorde, at han maatte slippe Rovet af sine Tænder.
| ואמר עם-קני אגוע וכחול ארבה ימים | 18 |
Og jeg sagde: I min Rede vil jeg opgive Aanden og have Dage mangfoldige som Sand.
| שרשי פתוח אלי-מים וטל ילין בקצירי | 19 |
Min Rod skal aabne sig for Vandet, og Duggen skal blive om Natten paa mine Grene.
| כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף | 20 |
Min Herlighed skal blive ny hos mig, og min Bue skal forynges i min Haand.
| לי-שמעו ויחלו וידמו למו עצתי | 21 |
De hørte paa mig og ventede, og de tav til mit Raad.
| אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי | 22 |
Havde jeg talt, toge de ikke igen til Orde, og min Tale faldt som Draaber over dem;
| ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש | 23 |
de ventede paa mig som paa en Regn, og de aabnede Munden vidt som efter den sildige Regn.
| אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון | 24 |
Jeg smilte til dem, der vare mistrøstige; og de bragte ikke mit Ansigts Lys til at svinde.
| אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם | 25 |
Jeg udvalgte deres Vej og sad øverst, og jeg boede som en Konge iblandt Hærskaren, som den, der trøster de sørgende.
