שמות 16

1 ויסעו מאילם ויבאו כל עדת בני ישראל אל מדבר סין אשר בין אילם ובין סיני--בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים

E partidos de Elim, toda a congregação dos filhos de Israel veio ao deserto de Sin, que está entre Elim e Sinai, aos quinze dias do mês segundo, depois que sairam da terra do Egito.

2 וילינו (וילונו) כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן--במדבר

E toda a congregação dos filhos de Israel murmurou contra Moisés e contra Aarão no deserto.

3 ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד יהוה בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב

E os filhos de Israel disseram-lhes: Quem dera que nós morressemos por mão do Senhor na terra do Egito, quando estávamos sentados às panelas da carne, quando comiamos pão até fartar! porque nos tendes tirado a este deserto, para matardes de fome a toda esta multidão.

4 ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא

Então disse o Senhor a Moisés: Eis que vos choverei pão dos céus, e o povo sairá, e colherá cada dia a porção para cada dia, para que eu o prove se anda em minha lei ou não.

5 והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום

E acontecerá, ao sexto dia, que aparelhem o que colheram: e será dobrado do que colhem cada dia.

6 ויאמר משה ואהרן אל כל בני ישראל ערב--וידעתם כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצרים

Então disse Moisés, e Aarão a todos os filhos de Israel: A tarde sabereis que o Senhor vos tirou da terra do Egito,

7 ובקר וראיתם את כבוד יהוה בשמעו את תלנתיכם על יהוה ונחנו מה כי תלונו (תלינו) עלינו

E amandã vereis a glória do Senhor, porquanto ouviu as vossas murmurações contra o Senhor: porque quem somos nós, que murmureis contra nós?

8 ויאמר משה בתת יהוה לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע בשמע יהוה את תלנתיכם אשר אתם מלינם עליו ונחנו מה לא עלינו תלנתיכם כי על יהוה

Disse mais Moisés: Isso será quando o Senhor à tarde vos der carne para comer, e pela manhã pão a fartar, porquanto o Senhor ouviu as vossas murmurações, com que murmurais contra ele: porque, quem somos nós? As vossas murmurações não são contra nós, mas sim contra o Senhor.

9 ויאמר משה אל אהרן אמר אל כל עדת בני ישראל קרבו לפני יהוה כי שמע את תלנתיכם

Depois disse Moisés a Aarão: Dize a toda a congregação dos filhos de Israel: chegai-vos para diante do Senhor, porque ouviu as vossas murmurações.

10 ויהי כדבר אהרן אל כל עדת בני ישראל ויפנו אל המדבר והנה כבוד יהוה נראה בענן

E aconteceu que, quando falou Aarão a toda a congregação dos filhos de Israel, e eles se viraram para o deserto, eis que a glória do Senhor apareceu na nuvem.

11 וידבר יהוה אל משה לאמר

E o Senhor falou a Moisés, dizendo:

12 שמעתי את תלונת בני ישראל--דבר אלהם לאמר בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני יהוה אלהיכם

Tenho ouvido as murmurações dos filhos de Israel; fala-lhes, dizendo: Entre as duas tardes comereis carne, e pela manhã vos fartareis de pão: e sabereis que eu sou o Senhor vosso Deus.

13 ויהי בערב--ותעל השלו ותכס את המחנה ובבקר היתה שכבת הטל סביב למחנה

E aconteceu que à tarde subiram codornizes, e cobriram o arraial: e pela manhã jazia o orvalho ao redor do arraial,

14 ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחספס--דק ככפר על הארץ

E, alçando-se o orvalho caído, eis que sobre a face do deserto estava uma coisa miúda, redonda, miúda como a geada sobre a terra.

15 ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא--כי לא ידעו מה הוא ויאמר משה אלהם הוא הלחם אשר נתן יהוה לכם לאכלה

E, vendo-a os filhos de Israel, disseram uns aos outros: Que é isto; porque não sabiam o que era. Disse-lhes pois Moisés: Este é o pão que o Senhor vos deu para comer.

16 זה הדבר אשר צוה יהוה לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נפשתיכם--איש לאשר באהלו תקחו

Esta é a palavra que o Senhor tem mandado: Colhei dele cada um conforme ao que pode comer, um gomer por cada cabeça, segundo o número das vossas almas; cada um tomará para os que se acharem na sua tenda.

17 ויעשו כן בני ישראל וילקטו המרבה והממעיט

E os filhos de Israel fizeram assim; e colheram, uns mais e outros menos.

18 וימדו בעמר--ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו

Porém, medindo-o com o gomer, não sobejava ao que colhera muito, nem faltava ao que colhera pouco: cada um colheu tanto quanto podia comer.

19 ויאמר משה אלהם איש אל יותר ממנו עד בקר

E disse-lhes Moisés: ninguém dele deixe para amanhã.

20 ולא שמעו אל משה ויותרו אנשים ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש ויקצף עלהם משה

Eles, porém, não deram ouvidos a Moisés, antes alguns deles deixaram dele para a amanhã; e aquele criou bichos, e fedeu; por isso indignou-se Moisés contra eles.

21 וילקטו אתו בבקר בבקר איש כפי אכלו וחם השמש ונמס

Eles pois o colhiam cada manhã, cada um conforme ao que podia comer; porque, aquentando o sol, derretia-se.

22 ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה--שני העמר לאחד ויבאו כל נשיאי העדה ויגידו למשה

E aconteceu que ao sexto dia colheram pão em dobro, dois gomeres para cada um: e todos os príncipes da congregação vieram, e contaram-no a Moisés.

23 ויאמר אלהם הוא אשר דבר יהוה--שבתון שבת קדש ליהוה מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר

E ele disse-lhes: Isto é o que o Senhor tem dito: Amanhã é repouso, do santo sábado do Senhor: o que quizerdes cozer no forno, cozei-o, e o que quizerdes cozer em água, cozei-o em água; e tudo o que sobejar, para vós ponde em guarda até amanhã.

24 ויניחו אתו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורמה לא היתה בו

E guardaram-no até amanhã, como Moisés tinha ordenado: e não fedeu, nem nele houve algum bicho.

25 ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום ליהוה היום לא תמצאהו בשדה

Então disse Moisés: Comei-o hoje, porquanto hoje é o sábado do Senhor: hoje não o achareis no campo.

26 ששת ימים תלקטהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו

Seis dias o colhereis, mas o sétimo dia é o sábado; naquele não haverá.

27 ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט ולא מצאו

E aconteceu ao sétimo dia, que alguns do povo sairam para colher, mas não o acharam.

28 ויאמר יהוה אל משה עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי

Então disse o Senhor a Moisés: Até quando recusareis de guardar os meus mandamentos e as minhas leis?

29 ראו כי יהוה נתן לכם השבת--על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו--ביום השביעי

Vede, porquanto o Senhor vos deu o sábado, portanto ele no sexto dia vos dá pão para dois dias; cada um fique no seu lugar, que ninguém saia do seu lugar no sétimo dia.

30 וישבתו העם ביום השבעי

Assim repousou o povo no sétimo dia.

31 ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש

E chamou a casa de Israel o seu nome maná; e era como semente de coentro branco, e o seu sabor como bolos de mel.

32 ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יהוה--מלא העמר ממנו למשמרת לדרתיכם למען יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאי אתכם מארץ מצרים

E disse Moisés: Esta é a palavra que o Senhor tem mandado: Encherás um gomer dele em guarda para as vossas gerações, para que vejam o pão que vos tenho dado a comer neste deserto, quando eu vos tirei da terra do Egito.

33 ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העמר מן והנח אתו לפני יהוה למשמרת לדרתיכם

Disse também Moisés a Aarão: Toma um vaso, e mete nele um gomer cheio de maná, e põe-o diante do Senhor, em guarda para as vossas gerações.

34 כאשר צוה יהוה אל משה ויניחהו אהרן לפני העדת למשמרת

Como o Senhor tinha ordenado a Moisés, assim Aarão o pôs diante do testemunho em guarda.

35 ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה--עד באם אל ארץ נושבת את המן אכלו--עד באם אל קצה ארץ כנען

E comeram os filhos de Israel maná quarenta anos, até que entraram em terra habitada: comeram maná até que chegaram aos termos da terra de Canaan.

36 והעמר עשרית האיפה הוא

E um gomer é a décima parte do epha.