Job 30
1 Und nun lachen über mich Jüngere als ich an Jahren, deren Väter ich verschmähte, den Hunden meiner Herde beizugesellen.
| ועתה שחקו עלי צעירים ממני לימים אשר מאסתי אבותם לשית עם כלבי צאני׃ |
2 Wozu sollte mir auch die Kraft ihrer Hände nützen? Die Rüstigkeit ist bei ihnen verschwunden.
| גם כח ידיהם למה לי עלימו אבד כלח׃ |
3 Durch Mangel und Hunger abgezehrt, nagen sie das dürre Land ab, welches längst öde und verödet ist;
| בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃ |
4 sie pflücken Salzkraut bei den Gesträuchen, und die Wurzel der Ginster ist ihre Speise.
| הקטפים מלוח עלי שיח ושרש רתמים לחמם׃ |
5 Aus der Mitte der Menschen werden sie vertrieben; man schreit über sie wie über einen Dieb.
| מן גו יגרשו יריעו עלימו כגנב׃ |
6 In grausigen Klüften müssen sie wohnen, in Erdlöchern und Felsenhöhlen.
| בערוץ נחלים לשכן חרי עפר וכפים׃ |
7 Zwischen Gesträuchen kreischen sie, unter Dorngestrüpp sind sie hingestreckt.
| בין שיחים ינהקו תחת חרול יספחו׃ |
8 Kinder von Verworfenen, ja, Kinder von Ehrlosen, sind sie hinausgepeitscht aus dem Lande!
| בני נבל גם בני בלי שם נכאו מן הארץ׃ |
9 Und nun bin ich ihr Spottlied geworden, und ward ihnen zum Gerede.
| ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה׃ |
10 Sie verabscheuen mich, treten fern von mir weg, und sie verschonen mein Angesicht nicht mit Speichel.
| תעבוני רחקו מני ומפני לא חשכו רק׃ |
11 Denn er hat meinen Strick gelöst und mich gebeugt: so lassen sie vor mir den Zügel schießen.
| כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו׃ |
12 Zu meiner Rechten erhebt sich die Brut; sie stoßen meine Füße hinweg und bahnen wider mich ihre verderblichen Wege.
| על ימין פרחח יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם׃ |
13 Sie zerstören meinen Pfad, befördern meinen Untergang, sie, die selbst hilflos sind.
| נתסו נתיבתי להותי יעילו לא עזר למו׃ |
14 Sie kommen wie durch einen weiten Riß, unter Gekrach wälzen sie sich heran. -
| כפרץ רחב יאתיו תחת שאה התגלגלו׃ |
15 Schrecknisse haben sich gegen mich gekehrt; sie verfolgen wie der Wind meine Würde, und mein Heil ist vorübergezogen wie eine Wolke.
| ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי׃ |
16 Und nun ergießt sich in mir meine Seele; Tage des Elends haben mich ergriffen.
| ועתה עלי תשתפך נפשי יאחזוני ימי עני׃ |
17 Die Nacht durchbohrt meine Gebeine und löst sie von mir ab, und die an mir nagenden Schmerzen ruhen nicht.
| לילה עצמי נקר מעלי וערקי לא ישכבון׃ |
18 Durch die Größe ihrer Kraft verändert sich mein Gewand, es umschließt mich wie der Halssaum meines Leibrocks.
| ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יאזרני׃ |
19 Er hat mich in den Kot geworfen, und ich bin dem Staube und der Asche gleich geworden.
| הרני לחמר ואתמשל כעפר ואפר׃ |
20 Ich schreie zu dir, und du antwortest mir nicht; ich stehe da, und du starrst mich an.
| אשוע אליך ולא תענני עמדתי ותתבנן בי׃ |
21 In einen Grausamen verwandelst du dich mir, mit der Stärke deiner Hand befeindest du mich.
| תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני׃ |
22 Du hebst mich empor auf den Wind, du lässest mich dahinfahren und zerrinnen im Sturmgetöse.
| תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה׃ |
23 Denn ich weiß es, du willst mich in den Tod zurückführen und in das Versammlungshaus aller Lebendigen.
| כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי׃ |
24 Doch streckt man beim Sturze nicht die Hand aus, oder erhebt man bei seinem Untergang nicht darob ein Hilfsgeschrei?
| אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע׃ |
25 Weinte ich denn nicht über den, der harte Tage hatte? War meine Seele nicht um den Dürftigen bekümmert?
| אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון׃ |
26 Denn ich erwartete Gutes, und es kam Böses; und ich harrte auf Licht, und es kam Finsternis.
| כי טוב קויתי ויבא רע ואיחלה לאור ויבא אפל׃ |
27 Meine Eingeweide wallen und ruhen nicht; Tage des Elends sind mir entgegengetreten.
| מעי רתחו ולא דמו קדמני ימי עני׃ |
28 Trauernd gehe ich einher, ohne Sonne; ich stehe auf in der Versammlung und schreie.
| קדר הלכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע׃ |
29 Ich bin ein Bruder geworden den Schakalen, und ein Genosse den Straußen.
| אח הייתי לתנים ורע לבנות יענה׃ |
30 Meine Haut ist schwarz geworden und löst sich von mir ab, und mein Gebein ist brennend vor Glut.
| עורי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב׃ |
31 Und so ist meine Laute zur Trauerklage geworden, und meine Schalmei zur Stimme der Weinenden.
| ויהי לאבל כנרי ועגבי לקול בכים׃ |
