Isaiah 9
1 As the former time made light The land of Zebulun and the land of Naphtali, So the latter hath honoured the way of the sea, Beyond the Jordan, Galilee of the nations.
| כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד--דרך הים עבר הירדן גליל הגוים |
2 The people who are walking in darkness Have seen a great light, Dwellers in a land of death-shade, Light hath shone upon them.
| העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם |
3 Thou hast multiplied the nation, Thou hast made great its joy, They have joyed before Thee as the joy in harvest, As [men] rejoice in their apportioning spoil.
| הרבית הגוי לא (לו) הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל |
4 Because the yoke of its burden, And the staff of its shoulder, the rod of its exactor, Thou hast broken as [in] the day of Midian.
| כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו--החתת כיום מדין |
5 For every battle of a warrior [is] with rushing, and raiment rolled in blood, And it hath been for burning — fuel of fire.
| כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש |
6 For a Child hath been born to us, A Son hath been given to us, And the princely power is on his shoulder, And He doth call his name Wonderful, Counsellor, Mighty God, Father of Eternity, Prince of Peace.
| כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום |
7 To the increase of the princely power, And of peace, there is no end, On the throne of David, and on his kingdom, To establish it, and to support it, In judgment and in righteousness, Henceforth, even unto the age, The zeal of Jehovah of Hosts doth this.
| לם רבה (למרבה) המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת |
8 A word hath the Lord sent into Jacob, And it hath fallen in Israel.
| דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל |
9 And the people have known — all of it, Ephraim, and the inhabitant of Samaria, In pride and in greatness of heart, saying,
| וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר |
10 'Bricks have fallen, and hewn work we build, Sycamores have been cut down, and cedars we renew.'
| לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף |
11 And Jehovah setteth the adversaries of Rezin on high above him, And his enemies he joineth together,
| וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך |
12 Aram from before, and Philistia from behind, And they devour Israel with the whole mouth. With all this not turned back hath His anger, And still His hand is stretched out.
| ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה |
13 And the people hath not turned back unto Him who is smiting it, And Jehovah of Hosts they have not sought.
| והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו |
14 And Jehovah cutteth off from Israel head and tail, Branch and reed — the same day,
| ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון--יום אחד |
15 Elder, and accepted of face, he [is] the head, Prophet, teacher of falsehood, he [is] the tail.
| זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב |
16 And the eulogists of this people are causing to err, And its eulogised ones are consumed.
| ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים |
17 Therefore, over its young men the Lord rejoiceth not, And its orphans, and its widows He pitieth not, For every one [is] profane, and an evil doer, And every mouth is speaking folly. With all this not turned back hath His anger, And still His hand is stretched out.
| על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנותיו לא ירחם--כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה |
18 For burned as a fire hath wickedness, Brier and thorn it devoureth, And it kindleth in thickets of the forest, And they lift themselves up, an exaltation of smoke!
| כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן |
19 In the wrath of Jehovah of Hosts Hath the land been consumed, And the people is as fuel of fire; A man on his brother hath no pity,
| בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו |
20 And cutteth down on the right, and hath been hungry, And he devoureth on the left, And they have not been satisfied, Each the flesh of his own arm they devour.
| ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו |
21 Manasseh — Ephraim, and Ephraim — Manasseh, Together they [are] against Judah, With all this not turned back hath His anger. And still His hand is stretched out!
| מנשה את אפרים ואפרים את מנשה--יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה |
