Acts 26
1 And, Agrippa, to Paul, said—It is permitted thee, on thine own behalf, to be speaking. Then Paul, stretching forth his hand, went on to make his defence.
| ”יש לך רשות לספר את גרסתך“, אמר אגריפס לפולוס. בתנועות ידיים החל פולוס להגן על עצמו לפני בית־הדין. |
2 Concerning all things of which I am accused by Jews, King Agrippa, I have been counting myself happy, that, before thee, am I about, this day, to be making my defence;
| ”בר־מזל אני, כבוד המלך אגריפס, על שניתנה לי הזכות להשמיע באוזניך את תשובותיי להאשמותיהם של היהודים, |
3 especially, as thou art, well-versed, in all the Jewish customs and questions. Wherefore, I beseech thee, patiently, to hear me.
| כי אני יודע שאתה בקיא בחוקינו ובמנהגינו. אני מבקש ממך, אנא, הקשב לי בסבלנות. |
4 My manner of life, then, from my youth, which, from its commencement, was formed among my nation, even in Jerusalem, know all Jews,
| ”כל היהודים יודעים שמאז ימי נעורי בטרסוס, ומאוחר יותר בירושלים, קיבלתי חינוך יהודי מסורתי, ותמיד חייתי על־פי הדרך שבה חונכתי. |
5 inasmuch as they were aforetime observing me, from the outset, —if they please to bear witness, —that, according to the strictest sect of our own religion, I lived, a Pharisee.
| לו היו מוכנים להודות בכך, היו מאשרים שבשאלת קיום התורה והמסורת הייתי תמיד בין הפרושים המחמירים ביותר. |
6 And, now, for the hope of the promise, unto our fathers, being brought to pass by God, am I standing to be judged, —
| אולם הסיבה האמיתית להאשמותיהם שונה לחלוטין; הם מתנכלים לי רק משום שאני מצפה להתגשמות הבטחת ה׳ לאבותינו. |
7 unto which [hope], our twelve-tribed nation, with intensity, night and day, rendering divine service, is hoping to attain—concerning which hope, I am being accused by Jews, O King!
| שנים־עשר שבטי ישראל מתפללים יומם ולילה שה׳ יגשים את אותה הבטחה שלה אני מצפה. אדוני המלך, בגלל צפייה זאת הם מאשימים אותי! |
8 What! incredible, is it judged with you, that, God the dead doth raise?
| אך האם זה פשע להאמין בתחיית המתים? האם אינכם מאמינים שאלוהים יכול להקים בני אדם לתחייה? |
9 I, therefore, imagined to myself, that, against the name of Jesus the Nazarene, it was needful, many hostile things, to bring about, —
| ”גם אני חשבתי בעבר שחובתי להציק ולהזיק למאמינים בישוע מנצרת. |
10 which also I did in Jerusalem, yea and, many of the saints, I myself, in prisons, shut up, —the authority, from the High-priests, having received: and, when they were to be put to death, I brought against them my vote;
| אסרתי רבים מהקדושים בירושלים, ואף קיבלתי מראשי הכוהנים רשות בכתב לעשות זאת. וכאשר נידונו הקדושים למוות, נתתי את הסכמתי המלאה. |
11 and, throughout all the synagogues, ofttimes punishing them, I would fain have compelled them to defame; and, being excessively maddened against them, I went on to pursue them as far as even the outlying cities.
| פעמים רבות עברתי מבית־כנסת אחד לשני, ותחת עינויים אילצתי את המאמינים המשיחיים לגדף את המשיח. למעשה התנגדתי להם בחריפות שכזאת, עד שרדפתי אותם גם בחוץ לארץ. |
12 Among which things, being on a journey unto Damascus, with the authority and commission of the High-priests,
| ”יום אחד יצאתי לדמשק, בסמכותם של הכוהנים ועם ברכתם, כדי לאסור את המאמינים המשיחיים. |
13 at mid-day, on the road, I saw, O King, from heaven, above the splendour of the sun, shining around me, a light, and [around] them who, with me, were journeying;
| בצהרי היום, אדוני המלך, זרח לפתע אור בהיר יותר מזוהר השמש והציף אותי ואת מלווי. |
14 and, when we were all fallen to the ground, I heard a voice, saying unto me, in the Hebrew language—Saul! Saul! why, me, art thou persecuting? It is hard for thee, against goads, to be kicking!
| כולנו נפלנו ארצה, ואני שמעתי קול מדבר אלי:’שאול, שאול, מדוע אתה רודף אותי? קשה לך לבעוט בדרבנות!‘ |
15 And, I, said—Who art thou, Lord? And the Lord said—I, am Jesus, whom, thou, art persecuting!
| ”’מי אתה, אדוני?‘שאלתי.”והקול ענה:’אני ישוע שאותו אתה רודף! |
16 But rise and stand upon thy feet; for, to this end, have I appeared unto thee, —To appoint thee an attendant and a witness, both of the things as to which thou hast seen me, and of those as to which I will appear unto thee:
| עתה קום על רגליך, כי נגליתי אליך כדי למנותך להיות לי למשרת ועד. עליך לספר לעולם כולו את אשר ראית היום ואת אשר אראה לך בעתיד. |
17 Rescuing thee from among the people, and from among the nations, unto whom, I, am sending thee—
| אני אגן עליך מפני בני עמך ומפני הגויים. כן, אשלח אותך אל הגויים, |
18 To open their eyes; that they turn from darkness unto light, and the authority of Satan unto God, that they may receive remission of sins, and an inheritance among them who have been made holy by the faith respecting me.
| כדי שתפקח את עיניהם לראות את מצבם האמיתי, כך שיחזרו בתשובה ויחיו באור האלוהים, ולא בחשכת השטן. לשם מה? כדי שאלוהים יסלח לחטאיהם, וייתן להם נחלה יחד עם שאר בני־האדם שטוהרו מחטאיהם והוקדשו לי באמונה‘. |
19 Wherefore, O King Agrippa, —I became not disobedient unto the heavenly vision;
| ”וכך, המלך אגריפס, לא התמרדתי נגד החיזיון הזה מן השמים. |
20 But—both to them in Damascus, first, and in Jerusalem, unto all the country of Judaea also, and unto the nations, I carried tidings—that they should repent, and turn unto God, and, works worthy of their repentance, should practise.
| תחילה בישרתי את הדבר לאנשי דמשק, לאחר מכן בירושלים ובכל יהודה, ואחר כך גם לגויים. קראתי לכל בני־האדם לזנוח את חטאיהם, לשוב אל אלוהים ולהוכיח את חרטת לבם במעשים טובים. |
21 Because of these things, Jews seized me in the temple, and were attempting to slay me with their own hands.
| מסיבה זאת עצרו אותי היהודים בבית־המקדש וניסו להרוג אותי. |
22 So then, having met with, the help that is from God, until this day, do I stand, witnessing to both small and great, nothing else saying, than those things which both the prophets, and Moses, did say should certainly come to pass: —
| אולם ה׳ הגן עלי, והיום אני עדיין חי ויכול לספר עובדות אלה לכולם – לקטנים ולגדולים. אני מלמד אך ורק את דבריהם של משה רבנו ושל הנביאים: |
23 If, to suffer, the Christ was destined, if, the first of a resurrection of the dead, he is about to carry tidings, of light, both unto the people, and unto the nations.
| שהמשיח יסבול ושיהיה הראשון אשר יקום מן המתים, כדי להביא אור ליהודים ולגויים כאחד.“ |
24 Now, as he was saying these things in his defence, Festus, with a loud voice, saith—Thou art raving, Paul! Thy great learning, is turning thee round unto, raving madness.
| לפתע התפרץ פסטוס וקרא:”פולוס, יצאת מדעתך! לימודיך הממושכים בלבלו את דעתך.“ |
25 But Paul—I am not raving (saith he), most noble Festus, —but, the declarations of truth and soberness, am I sounding forth:
| ”לא יצאתי מדעתי, פסטוס הנכבד“, השיב פולוס.”אני מדבר דברי אמת מפוכחים. |
26 For well-knoweth, the king, concerning these things, unto whom, with boldness of utterance, am I speaking; for, that these things are not hidden from him, I am well persuaded, —for, not in a corner, hath this thing been done.
| המלך אגריפס יודע היטב את כל הדברים האלה. אני מעז לדבר בכנות, כי אני בטוח שהמלך מכיר ויודע את כל המאורעות האלה; הרי הם לא התרחשו בסתר! |
27 Believest thou, King Agrippa, in the prophets? I know that thou believest!
| המלך אגריפס, האם אתה מאמין לדברי הנביאים? אני יודע שכן…“ |
28 And, Agrippa, [said] unto Paul—Almost, art thou persuading, me, to become a, Christian!
| אך אגריפס שיסע את דבריו של פולוס:”כמעט שכנעת אותי להאמין שישוע הוא המשיח!“ |
29 And, Paul, [answered] —I could pray unto God that, both almost and altogether, not only thou but all they who are hearing me this day, might become such, —as even, I, am, excepting these bonds.
| ופולוס השיב:”אני מקווה ומתפלל לאלוהים שבמוקדם או במאוחר אתה וכל הנוכחים כאן תהיו כמוני… אך בלי האזיקים, כמובן!“ |
30 And the king rose up, and the governor, Bernice also, and they who had been sitting with them;
| המלך, המושל, ברניקה וכל האחרים קמו |
31 And, retiring, they began conversing one with another, saying, Nothing worthy of death or of bonds, doth this man practise.
| ויצאו מהאולם. כששבו ודנו בעניינו של פולוס מאוחר יותר, החליטו:”איש זה אינו אשם בשום פשע שדינו מאסר או מוות.“ |
32 And, Agrippa, unto Festus, said—This man might have been released, if he had not appealed unto Caesar.
| ”אלמלא דרש לערער לפני הקיסר, “אמר אגריפס לפסטוס,”אפשר היה לשחרר אותו.“ |
