Job 10
1 My soul is weary of my life; I will leave my complaint on myself; I will speak in the bitterness of my soul.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי |
2 I will say to God, Do not condemn me; show me why you contend with me.
| אמר אל-אלוה אל-תרשיעני הודיעני על מה-תריבני |
3 Is it good to you that you should oppress, that you should despise the work of your hands, and shine on the counsel of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק--כי-תמאס יגיע כפיך ועל-עצת רשעים הופעת |
4 Have you eyes of flesh? or see you as man sees?
| העיני בשר לך אם-כראות אנוש תראה |
5 Are your days as the days of man? are your years as man’s days,
| הכימי אנוש ימיך אם-שנותיך כימי גבר |
6 That you enquire after my iniquity, and search after my sin?
| כי-תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש |
7 You know that I am not wicked; and there is none that can deliver out of your hand.
| על-דעתך כי-לא ארשע ואין מידך מציל |
8 Your hands have made me and fashioned me together round about; yet you do destroy me.
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני |
9 Remember, I beseech you, that you have made me as the clay; and will you bring me into dust again?
| זכר-נא כי-כחמר עשיתני ואל-עפר תשיבני |
10 Have you not poured me out as milk, and curdled me like cheese?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני |
11 You have clothed me with skin and flesh, and have fenced me with bones and sinews.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשככני |
12 You have granted me life and favor, and your visitation has preserved my spirit.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי |
13 And these things have you hid in your heart: I know that this is with you.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי-זאת עמך |
14 If I sin, then you mark me, and you will not acquit me from my iniquity.
| אם-חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני |
15 If I be wicked, woe to me; and if I be righteous, yet will I not lift up my head. I am full of confusion; therefore see you my affliction;
| אם רשעתי אללי לי-- וצדקתי לא-אשא ראשי שבע קלון וראה עניי |
16 For it increases. You hunt me as a fierce lion: and again you show yourself marvelous on me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא-בי |
17 You renew your witnesses against me, and increase your indignation on me; changes and war are against me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי |
18 Why then have you brought me forth out of the womb? Oh that I had given up the ghost, and no eye had seen me!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא-תראני |
19 I should have been as though I had not been; I should have been carried from the womb to the grave.
| כאשר לא-הייתי אהיה מבטן לקבר אובל |
20 Are not my days few? cease then, and let me alone, that I may take comfort a little,
| הלא-מעט ימי יחדל (וחדל) ישית (ושית) ממני ואבליגה מעט |
21 Before I go from where I shall not return, even to the land of darkness and the shadow of death;
| בטרם אלך ולא אשוב-- אל-ארץ חשך וצלמות |
22 A land of darkness, as darkness itself; and of the shadow of death, without any order, and where the light is as darkness.
| ארץ עפתה כמו אפל--צלמות ולא סדרים ותפע כמו-אפל |
