Job 4
1 And Eliphaz the Temanite answered and said,
| ויען אליפז התימני ויאמר |
2 If a word were essayed to thee, wouldest thou be grieved? But who can refrain from speaking?
| הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל |
3 Behold, thou hast instructed many, and thou hast strengthened the weak hands;
| הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק |
4 Thy words have upholden him that was stumbling, and thou hast braced up the bending knees:
| כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ |
5 But now it is come upon thee, and thou grievest; it toucheth thee, and thou art troubled.
| כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל |
6 Hath not thy piety been thy confidence, and the perfection of thy ways thy hope?
| הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך |
7 Remember, I pray thee, who that was innocent has perished? and where were the upright cut off?
| זכר-נא--מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו |
8 Even as I have seen, they that plough iniquity and sow mischief, reap the same.
| כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו |
9 By the breath of God they perish, and by the blast of his nostrils are they consumed.
| מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו |
10 The roar of the lion, and the voice of the fierce lion, and the teeth of the young lions, are broken;
| שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו |
11 The old lion perisheth for lack of prey, and the whelps of the lioness are scattered.
| ליש אבד מבלי-טרף ובני לביא יתפרדו |
12 Now to me a word was secretly brought, and mine ear received a whisper thereof.
| ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו |
13 In thoughts from visions of the night, when deep sleep falleth on men: —
| בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על-אנשים |
14 Fear came on me, and trembling, and made all my bones to shake;
| פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד |
15 And a spirit passed before my face — the hair of my flesh stood up —
| ורוח על-פני יחלף תסמר שערת בשרי |
16 It stood still; I could not discern the appearance thereof: a form was before mine eyes; I heard a slight murmur and a voice:
| יעמד ולא אכיר מראהו-- תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע |
17 Shall [mortal] man be more just than God? Shall a man be purer than his Maker?
| האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר-גבר |
18 Lo, he trusteth not his servants, and his angels he chargeth with folly:
| הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה |
19 How much more them that dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust, who are crushed as the moth!
| אף שכני בתי-חמר--אשר-בעפר יסודם ידכאום לפני-עש |
20 From morning to evening are they smitten: without any heeding it, they perish for ever.
| מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו |
21 Is not their tent-cord torn away in them? they die, and without wisdom.
| הלא-נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה |
