Job 17
1 My breath is corrupt, my days are extinct, the graves are mine.
| רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי׃ |
2 Are there not mockers around me? and doth [not] mine eye abide in their provocation?
| אם לא התלים עמדי ובהמרותם תלן עיני׃ |
3 Lay down now [a pledge], be thou surety for me with thyself: who is he that striketh hands with me?
| שימה נא ערבני עמך מי הוא לידי יתקע׃ |
4 For thou hast hidden their heart from understanding; therefore thou wilt not exalt [them].
| כי לבם צפנת משכל על כן לא תרמם׃ |
5 He that betrayeth friends for a prey — even the eyes of his children shall fail.
| לחלק יגיד רעים ועיני בניו תכלנה׃ |
6 And he hath made me a proverb of the peoples; and I am become one to be spit on in the face.
| והצגני למשל עמים ותפת לפנים אהיה׃ |
7 And mine eye is dim by reason of grief, and all my members are as a shadow.
| ותכה מכעש עיני ויצרי כצל כלם׃ |
8 Upright men [shall be] astonished at this, and the innocent shall be stirred up against the ungodly;
| ישמו ישרים על זאת ונקי על חנף יתערר׃ |
9 But the righteous shall hold on his way, and he that hath clean hands shall increase in strength.
| ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים יסיף אמץ׃ |
10 But as for you all, pray come on again; and I shall not find one wise man among you.
| ואולם כלם תשבו ובאו נא ולא אמצא בכם חכם׃ |
11 My days are past, my purposes are broken off, the cherished thoughts of my heart.
| ימי עברו זמתי נתקו מורשי לבבי׃ |
12 They change the night into day; the light [they imagine] near in presence of the darkness.
| לילה ליום ישימו אור קרוב מפני חשך׃ |
| אם אקוה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי׃ (Sheol h7585) |
14 I cry to the grave, Thou art my father! to the worm, My mother, and my sister!
| לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחתי לרמה׃ |
15 And where is then my hope? yea, my hope, who shall see it?
| ואיה אפו תקותי ותקותי מי ישורנה׃ |
