Psalms 142

1 The understanding of David. A prayer, when he was in the cave. With my voice, I cried out to the Lord. With my voice, I made supplication to the Lord.

משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

2 In his sight, I pour out my prayer, and before him, I declare my tribulation.

אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

3 Though my spirit may become faint within me, even then, you have known my paths. Along this way, which I have been walking, they have hidden a snare for me.

בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

4 I considered toward the right, and I looked, but there was no one who would know me. Flight has perished before me, and there is no one who has concern for my soul.

הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

5 I cried out to you, O Lord. I said: You are my hope, my portion in the land of the living.

זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

6 Attend to my supplication. For I have been humbled exceedingly. Free me from my persecutors, for they have been fortified against me.

הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

7 Lead my soul out of confinement in order to confess your name. The just are waiting for me, until you repay me.

הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי