Proverbs 7
1 [My] son, keep my words, and hide with thee my commandments. [My] son, honour the Lord, and thou shalt be strong; and fear none but him:
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ |
2 keep my commandments, and thou shalt live; and [keep] my words as the pupils of [thine] eyes.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ |
3 And bind them on thy fingers, and write [them] on the table of thine heart.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ |
4 Say that wisdom is thy sister, and gain prudence as an acquaintance for thyself;
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ |
5 that she may keep thee from the strange and wicked woman, if she should assail thee with flattering words.
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ |
6 For she looks from a window out of her house into the streets, at one whom she may see of the senseless ones, a young man void of understanding,
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ |
7 passing by the corner in the passages near her house,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ |
8 and speaking, in the dark of the evening,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ |
9 when there happens [to be] the stillness of night and of darkness:
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ |
10 and the woman meets him having the appearance of a harlot, that causes the hearts of young men to flutter.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ |
11 And she is fickle, and debauched, and her feet abide not at home.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ |
12 For at one time she wanders without, and at [another] time she lies in wait in the streets, at every corner.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ |
13 Then she caught him, and kissed him, and with an impudent face said to him,
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ |
14 I have a peace-offering; today I pay my vows:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ |
15 therefore I came forth to meet thee, desiring thy face; [and] I have found thee.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ |
16 I have spread my bed with sheets, and I have covered it with double tapestry from Egypt.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ |
17 I have sprinkled my couch with saffron, and my house with cinnamon.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ |
18 Come, and let us enjoy love until the morning; come, and let us embrace in love.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ |
19 For my husband is not at home, but is gone on a long journey,
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ |
20 having taken in his hand a bundle of money: after many days he will return to his house.
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ |
21 So with much converse she prevailed on him to go astray, and with the snares of her lips forced him from [the right path].
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ |
22 And he followed her, being gently led on, and [that] as an ox is led to the slaughter, and as a dog to bonds, or as a hart shot in the liver with an arrow:
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ |
23 and he hastens as a bird into a snare, not knowing that he is running for [his] life.
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ |
24 Now then, [my] son, hearken to me, and attend to the words of my mouth.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ |
25 Let not thine heart turn aside to her ways:
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ |
26 for she has wounded and cast down many, and those whom she has slain are innumerable.
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ |
