Mark 12
1 He began to speak to them in parables. “A man planted a vineyard, put a hedge around it, dug a pit for the wine press, built a tower, rented it out to a farmer, and went into another country.
| ישוע סיפר לעם את המשל הבא:”איש אחד נטע כרם ענבים ובנה גדר, יקב ומגדל שמירה. הוא השכיר את הכרם לכורמים ונסע לחוץ לארץ. |
2 When it was time, he sent a servant to the farmer to get from the farmer his share of the fruit of the vineyard.
| בזמן הבציר שלח בעל־הכרם את אחד מאנשיו לאסוף את הרווח מיבול הענבים, |
3 They took him, beat him, and sent him away empty.
| אולם הכורמים התנפלו על השליח, הכו אותו ושלחו אותו חזרה אל בעל־הכרם בידיים ריקות. |
4 Again, he sent another servant to them; and they threw stones at him, wounded him in the head, and sent him away shamefully treated.
| ”בעל־הכרם שלח מישהו אחר אל הכורמים, אך גם אותו הכו ואף פצעו את ראשו. |
5 Again he sent another, and they killed him, and many others, beating some, and killing some.
| השליח הבא נרצח וכל השליחים שבאו לאחר מכן לכרם הוכו או נרצחו. לבסוף נשאר לבעל־הכרם עוד שליח אחד – בנו היחיד. בלית ברירה הוא שלח את בנו, בתקווה שלפחות אליו יתייחסו הכורמים בכבוד. |
6 Therefore still having one, his beloved son, he sent him last to them, saying, ‘They will respect my son.’
7 But those farmers said among themselves, ‘This is the heir. Come, let’s kill him, and the inheritance will be ours.’
| אבל כשראו הכורמים את הבן מרחוק, אמרו:’הנה בא יורש הכרם; הבה נהרוג אותו, ואז יהיה הכרם שלנו!‘ |
8 They took him, killed him, and cast him out of the vineyard.
| הם תפסו את הבן, רצחו אותו והשליכו את גופתו מעבר לגדר. |
9 What therefore will the lord of the vineyard do? He will come and destroy the farmers, and will give the vineyard to others.
| ”מה לדעתכם יעשה בעל־הכרם כאשר ישמע את מה שקרה? מובן שיבוא בעצמו, יהרוג את כל הכורמים וישכיר את הכרם לאחרים. |
10 Have not you even read this Scripture: ‘The stone which the builders rejected was made the head of the corner.
| האם אינכם זוכרים שככה כתוב בתהלים?’אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, |
11 This was from the Lord. It is marvelous in our eyes’?”
| מאת ה׳ היתה זאת; היא נפלאת בעינינו‘.“ |
12 They tried to seize him, but they feared the multitude; for they perceived that he spoke the parable against them. They left him and went away.
| ראשי הכוהנים, הזקנים והסופרים רצו לאסור אותו בו במקום, כי הבינו שבמשל זה הוא מתכוון אליהם – שהם הכורמים הרשעים. אולם הם פחדו לגעת בו בגלל ההמון הרב שהיה שם. על כן ויתרו לו והלכו לדרכם. |
13 They sent some of the Pharisees and the Herodians to him, that they might trap him with words.
| אולם הם שלחו אליו כמה מאנשי הורדוס ופרושים, כדי שייכנסו איתו לשיחה וינסו לגרום לכך שיאמר משהו נגד החוק, על־מנת שתהיה להם עילה לאסור אותו. |
14 When they had come, they asked him, “Teacher, we know that you are honest, and do not defer to anyone; for you are not partial to anyone, but truly teach the way of God. Is it lawful to pay taxes to Caesar, or not?
| ”רבי, “פתחו המסתננים,”אנחנו יודעים שאתה איש ישר ושאיש אינו יכול להשפיע עליך לשקר. אנחנו גם יודעים שאתה באמת מלמד את דבר אלוהים. אמור לנו, רבי, האם עלינו לשלם מס לקיסר הרומאי או לא?“ |
15 Shall we give, or shall we not give?” But he, knowing their hypocrisy, said to them, “Why do you test me? Bring me a denarius, that I may see it.”
| ישוע הבין את מזימתם ולכן ענה:”תנו לי מטבע ואומר לכם.“ |
16 They brought it. He said to them, “Whose is this image and inscription?” They said to him, “Caesar’s.”
| הם נתנו לו מטבע, והוא שאל:”של מי הדמות החקוקה על המטבע? של מי השם החקוק כאן?“”של הקיסר!“ענו כולם. |
17 Jesus answered them, “Render to Caesar the things that are Caesar’s, and to God the things that are God’s.” They marveled greatly at him.
| ”של הקיסר? אם כן תנו לו את מה ששייך לו, אך תנו לאלוהים את מה ששייך לאלוהים.“הם נותרו פעורי פה וללא מילים. |
18 Some Sadducees, who say that there is no resurrection, came to him. They asked him, saying,
| אחר כך באו צדוקים (שאינם מאמינים בתחיית המתים) ושאלו אותו: |
19 “Teacher, Moses wrote to us, ‘If a man’s brother dies and leaves a wife behind him, and leaves no children, that his brother should take his wife and raise up offspring for his brother.’
| ”רבי, משה רבנו לימד אותנו שאם אדם נשוי מת ואינו משאיר אחריו בן, חייב אחיו להתחתן עם האלמנה, כדי שתוכל ללדת בן שישא את שם המת. |
20 There were seven brothers. The first took a wife, and dying left no offspring.
| במשפחה אחת היו שבעה אחים; האח הבכור התחתן, וכעבור זמן קצר מת ולא השאיר אחריו בן. |
21 The second took her, and died, leaving no children behind him. The third likewise;
| האח השני התחתן עם האלמנה, וגם הוא מת ולא השאיר בן. כך קרה גם עם האח השלישי. |
22 and the seven took her and left no children. Last of all the woman also died.
| בקיצור, כל שבעת האחים התחתנו עם האישה האחת, כולם מתו ולא השאירו אחריהם בן. לבסוף מתה גם האישה.“ |
23 In the resurrection, when they rise, whose wife will she be of them? For the seven had her as a wife.”
| ”רבי, למי תהיה שייכת האישה בתחיית המתים? הלא כל השבעה התחתנו אתה!“ |
24 Jesus answered them, “Is not this because you are mistaken, not knowing the Scriptures nor the power of God?
| השיב להם ישוע:”טעותכם נובעת מבורותכם בכל הנוגע לכתבי־הקודש ולגבורתו של אלוהים. |
25 For when they will rise from the dead, they neither marry nor are given in marriage, but are like angels in heaven.
| כי בתחיית המתים לא יהיו עוד נשואים; כולם יהיו כמלאכים בשמים. |
26 But about the dead, that they are raised, have not you read in the book of Moses about the Bush, how God spoke to him, saying, ‘I am the God of Abraham, the God of Isaac, and the God of Jacob’?
| ”ובנוגע לתחיית המתים – טועים אתם מאוד. האם מעולם לא קראתם בספר שמות על משה והסנה הבוער? אלוהים אמר למשה:’אנוכי אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב‘. |
27 He is not the God of the dead, but of the living. You are therefore badly mistaken.”
| ”אלוהים אמר למשה כי למרות שאנשים אלה מתו לפני מאות שנים, הם עדיין חיים. הרי אלוהים לא היה אומר:’אנוכי האלוהים‘של אנשים מתים!“ |
28 One of the scribes came and heard them questioning together, and knowing that he had answered them well, asked him, “Which commandment is the greatest of all?”
| אחד המנהיגים היהודיים שעמד שם נוכח כי ישוע השיב כהלכה, ולכן שאל אותו:”מהי המצווה החשובה ביותר?“ |
29 Jesus answered, “The greatest is: ‘Hear, Israel, the Lord our God, the Lord is one.
| ישוע השיב:”’שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳ אחד! |
30 You shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, with all your mind, and with all your strength.’ This is the first commandment.
| ואהבת את ה׳ אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך‘. |
31 The second is like this: ‘You shall love your neighbor as yourself.’ There is no other commandment greater than these.”
| המצווה השנייה היא:’ואהבת לרעך כמוך!‘מצוות אלה הן החשובות ביותר!“ |
32 The scribe said to him, “Truly, teacher, you have said well that he is one, and there is none other but he;
| השואל המשיך:”רבי, אתה צודק. באמת יש רק אלוהים אחד ואין אחר מלבדו. |
33 and to love him with all the heart, with all the understanding, all the soul, and with all the strength, and to love his neighbor as himself, is more important than all whole burnt offerings and sacrifices.”
| אני יודע שחשוב יותר לאהוב את אלוהים בכל לבי, הבנתי וכוחי, ולאהוב אנשים אחרים כמו את עצמי, מאשר להקריב כל מיני קרבנות בבית־המקדש.“ |
34 When Jesus saw that he answered wisely, he said to him, “You are not far from God’s Kingdom.” No one dared ask him any question after that.
| ישוע ראה שהאיש דיבר בחוכמה, ולכן אמר לו:”אתה קרוב מאוד למלכות אלוהים!“לאחר מכן לא העז איש לשאול אותו יותר שאלות. |
35 Jesus responded, as he taught in the temple, “How is it that the scribes say that the Christ is the son of David?
| מאוחר יותר, כשלימד ישוע את האנשים בבית־המקדש, שאל אותם:”מדוע טוענים הסופרים כי המשיח הוא בן־דוד? |
36 For David himself said in the Holy Spirit, ‘The Lord said to my Lord, “Sit at my right hand, until I make your enemies the footstool of your feet.”’
| הרי דוד אמר בעצמו בהשראת רוח הקודש:’נאום ה׳ לאדני, שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך‘. |
37 Therefore David himself calls him Lord, so how can he be his son?” The common people heard him gladly.
| הלא דוד עצמו קרא לו’אדון‘, אם כן כיצד הוא יכול להיות בנו?“הקהל נהנה מאוד להקשיב לנימוקיו של ישוע ולמסקנותיו. |
38 In his teaching he said to them, “Beware of the scribes, who like to walk in long robes, and to get greetings in the marketplaces,
| ישוע המשיך ללמד את העם:”היזהרו מהסופרים שאוהבים ללבוש גלימות ולהיראות לפני האנשים בשווקים, כדי שכולם ייתנו להם כבוד. |
39 and to get the best seats in the synagogues and the best places at feasts,
| הם אוהבים לשבת במושבי הנכבדים בבית־הכנסת ובסעודות וחגיגות. |
40 those who devour widows’ houses, and for a pretense make long prayers. These will receive greater condemnation.”
| ללא בושה הם מגרשים אלמנות מבתיהן, וכדי לכסות על מעשיהם מעמידים פני קדושים תמימים ומתפללים בציבור תפילות ארוכות. משום כך יהיה עונשם חמור יותר.“ |
41 Jesus sat down opposite the treasury and saw how the multitude cast money into the treasury. Many who were rich cast in much.
| ישוע התיישב מול תיבת האוצר והתבונן באנשים שהביאו תרומות. עשירים רבים תרמו סכומי כסף גדולים. |
42 A poor widow came and she cast in two small brass coins, which equal a quadrans coin.
| אחריהם הופיעה אלמנה ענייה שתרמה שתי פרוטות בשווי של שתי אגורות. |
43 He called his disciples to himself and said to them, “Most certainly I tell you, this poor widow gave more than all those who are giving into the treasury,
| ישוע קרא לתלמידיו ואמר:”אתם רואים את האלמנה הזאת? היא תרמה יותר מכל העשירים האלה גם יחד! |
44 for they all gave out of their abundance, but she, out of her poverty, gave all that she had to live on.”
| כי העשירים תרמו סכומים קטנים ביחס לרכוש הרב שיש להם, ואילו האלמנה הזאת נתנה את כל מה שהיה לה.“ |
