Salme 74
1 (En maskil af Asaf.) Hvorfor har du, Gud, stødt os bort for evig, hvi ryger din Vrede mod Hjorden, du røgter?
| משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃ |
2 Kom din Menighed i Hu, som du fordum vandt dig, - du udløste den til din Ejendoms Stamme - Zions Bjerg, hvor du har din Bolig.
| זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃ |
3 Løft dine Fjed til de evige Tomter: Fjenden lagde alt i Helligdommen øde.
| הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃ |
4 Dine Fjender brøled i dit Samlingshus, satte deres Tegn som Tegn deri.
| שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃ |
5 Det så ud, som når man løfter Økser i Skovens Tykning.
| יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃ |
6 Og alt det udskårne Træværk der! De hugged det sønder med Økse og Hammer.
| ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃ |
7 På din Helligdom satte de Ild, de skændede og nedrev dit Navns Bolig.
| שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃ |
8 De tænkte: "Til Hobe udrydder vi dem!" De brændte alle Guds Samlingshuse i Landet.
| אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃ |
9 Vore Tegn, dem ser vi ikke, Profeter findes ej mer; hvor længe, ved ingen af os.
| אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃ |
10 Hvor længe, o Gud, skal vor Modstander smæde, Fjenden blive ved at håne dit Navn?
| עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃ |
11 Hvorfor holder du din Hånd tilbage og skjuler din højre i Kappens Fold?
| למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃ |
12 Vor Konge fra fordums Tid er dog Gud, som udførte Frelsens Værk i Landet.
| ואלהים מלכי מקדם פעל ישועות בקרב הארץ׃ |
13 Du kløvede Havet med Vælde, knuste på Vandet Dragernes Hoved;
| אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים׃ |
14 du søndrede Hovederne på Livjatan og gav dem som Æde til Ørkenens Dyr;
| אתה רצצת ראשי לויתן תתננו מאכל לעם לציים׃ |
15 Kilde og Bæk lod du vælde frem, du udtørred stedseflydende Strømme;
| אתה בקעת מעין ונחל אתה הובשת נהרות איתן׃ |
16 din er Dagen, og din er Natten, du grundlagde Lys og Sol,
| לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש׃ |
17 du fastsatte alle Grænser på Jord, du frembragte Sommer og Vinter.
| אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחרף אתה יצרתם׃ |
18 Kom i Hu, o HERRE, at Fjenden har hånet, et Folk af Dårer har spottet dit Navn!
| זכר זאת אויב חרף יהוה ועם נבל נאצו שמך׃ |
19 Giv ikke Vilddyret din Turteldues Sjæl, glem ikke for evigt dine armes Liv;
| אל תתן לחית נפש תורך חית ענייך אל תשכח לנצח׃ |
20 se hen til Pagten, thi fyldte er Landets mørke Steder med Voldsfærds Boliger.
| הבט לברית כי מלאו מחשכי ארץ נאות חמס׃ |
21 Lad ej den fortrykte gå bort med Skam, lad de arme og fattige prise dit Navn!
| אל ישב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך׃ |
22 Gud, gør dig rede, før din Sag, kom i Hu, hvor du stadig smædes af bårer,
| קומה אלהים ריבה ריבך זכר חרפתך מני נבל כל היום׃ |
23 lad ej dine Avindsmænds Røst uænset! Ustandseligt lyder dine Fjenders Larm!
| אל תשכח קול צרריך שאון קמיך עלה תמיד׃ |
