Job 17
1 Brudt er min Ånd, mine Dage slukt, og Gravene venter mig;
| רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִֽי׃ |
2 visselig, Spot er min Del, og bittert er, hvad mit Øje må skue.
| אִם־לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִֽי׃ |
3 Stil Sikkerhed for mig hos dig! Hvem anden giver mig Håndslag?
| שִֽׂימָה־נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִֽי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵֽעַ׃ |
4 Thi du lukked deres Hjerte for Indsigt, derfor vil du ikke ophøje dem;
| כִּֽי־לִבָּם צָפַנְתָּ מִּשָּׂכֶל עַל־כֵּן לֹא תְרֹמֵֽם׃ |
5 den, der forråder Venner til Plyndring, hans Sønners Øjne hentæres.
| לְחֵלֶק יַגִּיד רֵעִים וְעֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶֽנָה׃ |
6 Til Mundheld har du gjort mig for Folk, jeg er blevet et Jærtegn for dem;
| וְֽהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶֽהְיֶֽה׃ |
7 mit Øje er sløvet af Kvide, som Skygger er mine Lemmer til Hobe;
| וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִֽיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּֽם׃ |
8 retsindige stivner af Rædsel ved sligt, over vanhellig harmes den skyldfri,
| יָשֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל־זֹאת וְנָקִי עַל־חָנֵף יִתְעֹרָֽר׃ |
9 men den retfærdige holder sin Vej, en renhåndet vokser i Kraft.
| וְיֹאחֵז צַדִּיק דַּרְכּוֹ וּֽטֳהָר־יָדַיִם יֹסִיף אֹֽמֶץ׃ |
10 Men I, mød kun alle frem igen, en Vismand fnder jeg ikke iblandt jer!
| וְֽאוּלָם כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא וְלֹֽא־אֶמְצָא בָכֶם חָכָֽם׃ |
11 Mine Dage stunder mod Døden, brudt er mit Hjertes Ønsker;
| יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִֽי׃ |
12 Natten gør jeg til Dag, Lyset for mig er Mørke;
| לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ |
| אִם־אֲקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָֽי׃ (Sheol h7585) |
14 Graven kalder jeg Fader, Forrådnelsen Moder og Søster.
| לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה אִמִּי וַאֲחֹתִי לָֽרִמָּֽה׃ |
15 Hvor er da vel mit Håb, og hvo kan øjne min Lykke?
| וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶֽנָּה׃ |
