Job 14
1 Mennesket, født af en Kvinde, hans Liv er stakket, han mættes af Uro;
| אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רגז׃ |
2 han spirer som Blomsten og visner, flyr som Skyggen, står ikke fast.
| כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמוד׃ |
3 Og på ham vil du rette dit Øje, ham vil du stævne for Retten!
| אף על זה פקחת עינך ואתי תביא במשפט עמך׃ |
4 Ja, kunde der komme en ren af en uren! Nej, end ikke een!
| מי יתן טהור מטמא לא אחד׃ |
5 Når hans Dages Tal er fastsat, hans Måneder talt hos dig, og du har sat ham en uoverskridelig Grænse,
| אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקו עשית ולא יעבור׃ |
6 tag så dit Øje fra ham, lad ham i Fred, at han kan nyde sin Dag som en Daglejer!
| שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו׃ |
7 Thi for et Træ er der Håb: Fældes det, skyder det atter, det fattes ej nye Skud;
| כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף וינקתו לא תחדל׃ |
8 ældes end Roden i Jorden, dør end Stubben i Mulde:
| אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו׃ |
9 lugter det Vand, får det nye Skud, skyder Grene som nyplantet Træ;
| מריח מים יפרח ועשה קציר כמו נטע׃ |
10 men dør en Mand, er det ude med ham, udånder Mennesket, hvor er han da?
| וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו׃ |
11 Som Vand løber ud af Søen og Floden svinder og tørres,
| אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש׃ |
12 så lægger Manden sig, rejser sig ikke, vågner ikke, før Himlen forgår, aldrig vækkes han af sin Søvn.
| ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃ |
13 Tag dog og gem mig i Dødens Rige, skjul mig, indtil din Vrede er ovre, sæt mig en Frist og kom mig i Hu! (Sheol h7585)
| מי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני׃ (Sheol h7585) |
14 Om Manden dog døde for atter at leve! Da vented jeg rolig al Stridens Tid, indtil min Afløsning kom;
| אם ימות גבר היחיה כל ימי צבאי איחל עד בוא חליפתי׃ |
15 du skulde kalde - og jeg skulde svare længes imod dine Hænders Værk!
| תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסף׃ |
16 Derimod tæller du nu mine Skridt, du tilgiver ikke min Synd,
| כי עתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי׃ |
17 forseglet ligger min Brøde i Posen, og over min Skyld har du lukket til.
| חתם בצרור פשעי ותטפל על עוני׃ |
18 Nej, ligesom Bjerget skrider og falder, som Klippen rokkes fra Grunden,
| ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקמו׃ |
19 som Vandet udhuler Sten og Plaskregn bortskyller Jord, så har du udslukt Menneskets Håb.
| אבנים שחקו מים תשטף ספיחיה עפר ארץ ותקות אנוש האבדת׃ |
20 For evigt slår du ham ned, han går bort, skamskænder hans Ansigt og lader ham fare.
| תתקפהו לנצח ויהלך משנה פניו ותשלחהו׃ |
21 Hans Sønner hædres, han ved det ikke, de synker i Ringhed, han mærker det ikke;
| יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו׃ |
22 ikkun hans eget Kød volder Smerte, ikkun hans egen Sjæl volder Sorg.
| אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל׃ |
