Salme 106
1 Halleluja! Lov HERREN, thi han er god, thi hans Miskundhed varer evindelig!
| הללו-יה הודו ליהוה כי-טוב-- כי לעולם חסדו |
2 Hvo kan opregne HERRENS vældige Gerninger, finde Ord til at kundgøre al hans Pris?
| מי--ימלל גבורות יהוה ישמיע כל-תהלתו |
3 Salige de, der holder paa Ret, som altid øver Retfærdighed!
| אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל-עת |
4 Husk os, HERRE, naar dit Folk finder Naade, lad os faa godt af din Frelse,
| זכרני יהוה ברצון עמך פקדני בישועתך |
5 at vi maa se dine Udvalgtes Lykke, glæde os ved dit Folks Glæde og med din Arvelod prise vor Lykke!
| לראות בטובת בחיריך-- לשמח בשמחת גויך להתהלל עם-נחלתך |
6 Vi syndede som vore Fædre, handlede ilde og gudløst.
| חטאנו עם-אבותינו העוינו הרשענו |
7 Vore Fædre i Ægypten ænsede ej dine Undere, kom ikke din store Miskundhed i Hu, stod den Højeste imod ved det røde Hav.
| אבותינו במצרים לא-השכילו נפלאותיך-- לא זכרו את-רב חסדיך וימרו על-ים בים-סוף |
8 Dog frelste han dem for sit Navns Skyld, for at gøre sin Vælde kendt;
| ויושיעם למען שמו-- להודיע את-גבורתו |
9 han trued det røde Hav, og det tørrede ud, han førte dem gennem Dybet som gennem en Ørk;
| ויגער בים-סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר |
10 han fried dem af deres Avindsmænds Haand og udløste dem fra Fjendens Haand;
| ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב |
11 Vandet skjulte dem, som trængte dem, ikke een blev tilbage af dem;
| ויכסו-מים צריהם אחד מהם לא נותר |
12 da troede de paa hans Ord og kvad en Sang til hans Pris.
| ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו |
13 Men de glemte snart hans Gerninger, biede ej paa hans Raad;
| מהרו שכחו מעשיו לא-חכו לעצתו |
14 de grebes af Attraa i Ørkenen, i Ødemarken fristed de Gud;
| ויתאוו תאוה במדבר וינסו-אל בישימון |
15 saa gav han dem det, de kræved, og sendte dem Lede i Sjælen.
| ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם |
16 De bar Avind mod Moses i Lejren, mod Aron, HERRENS hellige;
| ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש יהוה |
17 Jorden aabned sig, slugte Datan, lukked sig over Abirams Flok;
| תפתח-ארץ ותבלע דתן ותכס על-עדת אבירם |
18 Ilden rasede i deres Flok, Luen brændte de gudløse op.
| ותבער-אש בעדתם להבה תלהט רשעים |
19 De laved en Kalv ved Horeb og tilbad det støbte Billed;
| יעשו-עגל בחרב וישתחוו למסכה |
20 de bytted deres Herlighed bort for et Billed af en Okse, hvis Føde er Græs;
| וימירו את-כבודם בתבנית שור אכל עשב |
21 de glemte Gud, deres Frelser, som øvede store Ting i Ægypten,
| שכחו אל מושיעם-- עשה גדלות במצרים |
22 Undere i Kamiternes Land, frygtelige Ting ved det røde Hav.
| נפלאות בארץ חם נוראות על-ים-סוף |
23 Da tænkte han paa at udrydde dem, men Moses, hans udvalgte Mand, stilled sig i Gabet for hans Aasyn for at hindre, at hans Vrede lagde øde.
| ויאמר להשמידם לולי משה בחירו-- עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית |
24 De vraged det yndige Land og troede ikke hans Ord,
| וימאסו בארץ חמדה לא-האמינו לדברו |
25 men knurrede i deres Telte og hørte ikke paa HERREN;
| וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יהוה |
26 da løfted han Haanden og svor at lade dem falde i Ørkenen,
| וישא ידו להם-- להפיל אותם במדבר |
27 splitte deres Sæd blandt Folkene, sprede dem rundt i Landene.
| ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות |
28 De holdt til med Ba'al-Peor og aad af de dødes Ofre;
| ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים |
29 de krænked ham med deres Gerninger, og Plage brød løs iblandt dem.
| ויכעיסו במעלליהם ותפרץ-בם מגפה |
30 Da stod Pinehas frem og holdt Dom, og Plagen blev bragt til at standse,
| ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה |
31 og det regnedes ham til Retfærdighed fra Slægt til Slægt, evindelig.
| ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד-עולם |
32 De vakte hans Vrede ved Meribas Vand, og for deres Skyld gik det Moses ilde;
| ויקציפו על-מי מריבה וירע למשה בעבורם |
33 thi de stod hans Aand imod, og han talte uoverlagte Ord.
| כי-המרו את-רוחו ויבטא בשפתיו |
34 De udrydded ikke de Folk, som HERREN havde sagt, de skulde,
| לא-השמידו את-העמים-- אשר אמר יהוה להם |
35 med Hedninger blanded de sig og gjorde deres Gerninger efter;
| ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם |
36 deres Gudebilleder dyrkede de, og disse blev dem en Snare;
| ויעבדו את-עצביהם ויהיו להם למוקש |
37 til Dæmonerne ofrede de, og det baade Sønner og Døtre;
| ויזבחו את-בניהם ואת-בנותיהם-- לשדים |
38 de udgød uskyldigt Blod, deres Sønners og Døtres Blod, som de ofred til Kana'ans Guder, og Landet blev smittet ved Blod;
| וישפכו דם נקי דם-בניהם ובנותיהם-- אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים |
39 de blev urene ved deres Gerninger, bolede ved deres idrætter.
| ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם |
40 Da blev HERREN vred paa sit Folk og væmmedes ved sin Arv;
| ויחר-אף יהוה בעמו ויתעב את-נחלתו |
41 han gav dem i Folkenes Haand, deres Avindsmænd blev deres Herrer;
| ויתנם ביד-גוים וימשלו בהם שנאיהם |
42 deres Fjender voldte dem Trængsel, de kuedes under deres Haand.
| וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם |
43 Han frelste dem Gang paa Gang, men de stod egensindigt imod og sygnede hen i Brøden;
| פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם |
44 dog saa han til dem i Trængslen, saa snart han hørte dem klage;
| וירא בצר להם-- בשמעו את-רנתם |
45 han kom sin Pagt i Hu og ynkedes efter sin store Miskundhed;
| ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדו |
46 han lod dem finde Barmhjertighed hos alle, der tog dem til Fange.
| ויתן אותם לרחמים-- לפני כל-שוביהם |
47 Frels os, HERRE vor Gud, du samle os sammen fra Folkene, at vi maa love dit hellige Navn, med Stolthed synge din Pris.
| הושיענו יהוה אלהינו וקבצנו מן-הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך |
48 Lovet være HERREN, Israels Gud, fra Evighed og til Evighed! Og alt Folket svare Amen!
| ברוך יהוה אלהי ישראל מן-העולם ועד העולם-- ואמר כל-העם אמן הללו-יה |
